מתי נלמד לא לשחרר מחבלים?

בשעה ששורות אלה נכתבות עדיין לא ברור האם משוחררי עסקת שליט מעורבים - בהכוונה, ישירות, או בעקיפין - גם ברצח איש התורה והחסד, המוהל הרב רזיאל שבח הי"ד, אך לא יהיה זה מפתיע כלל ועיקר, אם יתברר שכך הדבר. בשנים האחרונות בכלל, ובחודשים האחרונים בפרט, מנע שב"כ עשרות פיגועים שהוכוונו על ידי חבורת משוחררי עסקת שליט שגורשו לעזה, ו"כבשו" שם את הנהגת חמאס. חמאס עזה מנסה כמעט בגלוי לחולל טרור גם ברחבי יהודה ושומרון.

ישראל אוכלת כבר שנים את פרי הבאושים שמצמיחות פעם אחר פעם עסקות, ומחוות של שחרור מחבלים, או אפילו גירוש שלהם. בכל נקודת זמן שכזאת, משלה מדינת ישראל את עצמה שהפעם זה יהיה אחרת, אבל פעם אחר פעם מתברר לה שרוצח נשאר רוצח ושמחבל נשאר מחבל. כמחצית מכ־14 אלף המחבלים המשוחררים שישראל שילחה לחופשי מאז 1985, שבו בדרך כזאת או אחרת למעגל הטרור. מאות נרצחו או נפצעו מידי מחבלים משוחררים. מאות פיגועים אחרים סוכלו.

את האינתיפאדה הראשונה הניעו משוחררי עסקת גיבריל ב־1985. אלפי המחבלים ששוחררו בעסקות ובמחוות בין השנים 1993־1999 נטלו חלק באינתיפאדה השנייה שבה נרצחו מאות ישראלים. עשרות ממשוחררי עסקת טננבאום רצחו יותר מ־40 ישראלים. עכשיו תורם של משוחררי עסקת שליט לפגע, לרצוח, לירות, לפצוע ולתכנן פיגועים. רבים ( גם כותב שורות אלה) התריעו על כך מראש. כל כך חבל שצדקנו.

שלשת מנהיגי חמאס המפורסמים ביותר שהותירו אחריהם שובל של דם, ריצו קודם לכן עונשי מאסר בכלא הישראלי: אחמד יאסין ששוחרר במסגרת עסקת גיבריל; סלאח שחאדה ששוחרר מהכלא ב־2000, ועבדאללה קוואסמה, שגורש ללבנון ב־1992. גם סאלח ערורי, שהורחק מישראל בהסדר משונה, במקום שייעצר ויושם בכלא, אחראי להכוונה של פיגועים רבים, ובהם חטיפת שלשת הנערים ורציחתם, לאחר שעמד כמה שנים בראש "חמאס חו"ל" והכווין משם פעולות טרור בשטחי יהודה ושומרון.

ערורי התברג היום בצמרת החמאס כסגנו של אסמאעיל הנייה, ואילו בראש ארגון הטרור הזה עומד עוד משוחרר מעסקת שליט, יחיא סנוואר. סנוואר שוחרר בעסקה יחד עם חוסאם בדראן, תאופיק אבו נעים, וזוהיר ג'בארין, שאף הם לא סיימו לרצות את עונשם בכלא הישראלי. החבורה הזאת מובילה היום את הנהגת חמאס הרצחנית מעזה. משוחררי עסקת שליט רצחו ( או שהיו מעורבים) עד היום ברצח הרב מיכי מארק, מלאכי רוזנפלד, ברוך מזרחי, דני גנון, ושלשת הנערים שנחטפו מגוש עציון.

כל ממשלות ישראל חטאו בשחרור מחבלים ששבו לרצוח. גם ידי בג"ץ אינן נקיות, שכן הוא אישר את העסקות או המחוות הללו. מעבר לחוסר המוסריות הקשה שבה נגוע מהלך של שחרור טרוריסטים מכלאם - מעבר לבושה ולצחוק מהחוק ומהחלטות בית המשפט - עומדת המציאות המרה: שחרור מחבלים אולי ישיב הביתה חייל או חיילים בודדים, ולעיתים גופה או גופות חיילים. הם יקרים לליבנו מאד. אלא שתמיד, תמיד השחרור הזה גובה מאתנו מחיר גבוה יותר וקורבנות רבים יותר לאין שיעור.

כל עסקה ומחווה שופכת עוד דלק על מדורת הטרור ותורמת משלה, אם ישירות, ואם בעקיפין לפיגוע, לרצח ולחטיפה הבאה. היא כמעט מזמינה אותם. צריך לזכור זאת כאשר ניקלע שוב, חלילה, לסיטואציה שבה ילחצו עלינו לשחרר מחבלים. צריך להפסיק לכנות אותם: "אסירים ביטחוניים", וגם לדאוג במהירות לכך שיחדלו לקבל משכורות מהרשות הפלסטינית ומאבו מאזן (שעד היום ישראל מעבירה אליו כספים) - על פשעיהם, רציחותיהם וחטיפותיהם. זהו חשבון קר, נורא ואכזרי, שכל הנהגה, מתוקף אחריותה לביטחון אזרחיה, נדרשת בעתיד לעשות ולשנן.