ניצחון בחסות אוראל גרינפלד

לקראת המפגש עם מכבי נתניה, מכבי ת"א הוציאה מהמוזיאון את התלבושת של עונת הדאבל הנפלאה משנות התשעים. האוהדים היו רוצים לראות על הדשא שוב את אובארוב, נמני, קלינגר וחבריהם, ואת דרור קשטן על הקווים. הקבוצה של היום, למרות כל התקציב והאמצעים, לא מזכירה את הקבוצה ההיא.

את המתנה הראשונה על ההשקה מכבי קיבלה מאוראל גרינפלד, שנתן לה מקדמה ענקית עם פסיקה שערורייתית בדמות פנדל והרחקה. זו היתה הכשלה גבולית, מחוץ לרחבה וכאשר קיארטנסון לא נמצא בתנועה בכיוון השער. האיסלנדי לא ניצל את המתנה של השופט המבולבל עם בעיטה רשלנית.

למרות ההחמצה מהנקודה הלבנה, המשחק קיבל כמובן תפנית. מכבי נתניה היא קבוצה שיש לה מה להציע ואין ספק שאילולא ההרחקה מכבי ת"א היתה נאלצת להזיע הרבה יותר. חבל מאוד שטעות שופט היא סיפור המשחק.

יחד עם זאת, נתניה לא נבהלה מההרחקה. באופן מאוד מפתיע, אך נכון, דראפיץ' וברדה לא מיהרו להגיב עם הכנסה של שחקן הגנה במקום מור המורחק. זה מאפיין את הקבוצה הזו במשך כל העונה. קבוצה שדבקה במגמה ההתקפית בכל מצב. מעט מאוד מאמנים היו משאירים על המגרש שלושה שחקני התקפה בשלב הזה.

באופן פחות מפתיע, הצהובים ניצלו את היתרון המספרי כדי לגלות עליונות במשחק, אבל בלי סיכון מיוחד של השער. מכבי לא שיחקה בסבלנות וראינו הרבה חוסר סדר וחוסר דיוק ביציאה שלה קדימה. המחצית הראשונה היתה מאוד ירודה מצידה, וזה המשך ישיר ליכולת שהפגינה מול בני ממב"ע בגביע. אם היא התקשתה להכניע את הקבוצה הצפונית החביבה והחובבנית, לא מפתיע שגם מול עשרה שחקנים של נתניה המכונה הצהובה חרקה מאוד.

ובכל זאת, ככל שנקפו הדקות במחצית השנייה היה ברור שהשער הוא רק שאלה של זמן. מכבי ת"א הגבירה קצב, שיפרה מאוד את הנעת הכדור והתישה את יריבתה, והיה קשה מאוד לנתניה להחזיק מעמד מול העוצמה והעומק של הצהובים. קרויף ויתר על ריקן תמורת יצחקי (חילוף טוב), שהגביר את הלחץ על ההגנה ועשה את פריצת הדרך במשחק. זה היה סוף הסיפור של נתניה, שכל האוויר יצא ממפרסיה ועד הסיום מכבי טיילה עם עוד שני שערים קלים.