הטעיה: הכרזת העצמאות כחוקה

לאחרונה מועלה שוב רעיון העוועים של הענקת מעמד חוקתי להכרזת העצמאות. למעשה, מעמד כזה כבר קיים, אך חסידי העמימות החוקתית אינם אומרים די.

פסק הדין הראשון שעסק במעמדה של הכרזת העצמאות ניתן כבר בתחילת דצמבר 1948. כך קבע ביהמ"ש: "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל באה רק לשם קביעת העובדה של כינון המדינה והקמתה, לצורך הכרתה על ידי החוק הבינלאומי. ההכרזה הנ"ל מבטאת את חזון העם ואת ה'אני מאמין' שלו, אבל אין בה משום כוח קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים או ביטולם".

בסדרה ארוכה של פסקי דין הלכה וטושטשה הקביעה הנחרצת הזו. בסופו של דבר, בתיקונים שהתקבלו ב־1994 לחוק יסוד: כבוד האדם ולחוק יסוד: חופש העיסוק הוענק להכרזה מעמד חוקתי. כך קובע הסעיף הראשון המתוקן בשני החוקים: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

מדוע, אם כן, מעוניינים רבים למַסֵד ולחַשֵק עוד יותר את מעמדה של ההכרזה?

אין כל רע בכך אם הדבר נעשה אגב ניסוח חד וברור של שאר חלקי החוקה. אולם יש תומכים המעוניינים בעיגון ההכרזה דווקא כדי להגביר את העמימות החוקתית. בחסדי העמימות - תולדת האקטיביזם השיפוטי - כבר הפך בית המשפט לכנסת־על ולממשלת־על. זהו המקרה הקיצוני ביותר בעולם הדמוקרטי של גוף בעל סמכויות קיצוניות, שהאחריות להחלטותיו נופלת על קורבנותיו ברשויות השלטון האחרות.

תאוותם הגדולה ביותר של חסידי העמימות היא הכללת הקביעה בהכרזת העצמאות, כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אין ספק שמדובר בשאיפה נשגבת. אבל מה תהיה משמעותה המעשית? האם יש לקביעה הזו השלכה על גיוס לצבא או לשירות הלאומי? האם יש לה השלכה על זכויות נשים? כיצד לפרש את האמור בכל הנוגע לענייני מיסוי? כל אלה לוטים בערפל.

גם בעניינים רבים אחרים קיימת עמימות. מהם, למשל, הגבולות הראויים של המדינה? המשפט הראשון בהכרזה טוען כי "ספר הספרים הנצחי" נוצר בארץ ישראל. האם יש להשליך מכך על מיקומו של הר סיני? חמור מזה, כיצד נפרש את המשפט הקובע כי "מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947..."? יהיה מי שיטען שיש כאן התחייבות לקבלת גבולות החלוקה.

הלוואי שייסלח לי על גישתי הפורמליסטית העקרה, אבל חוששני שהגברת העמימות עלולה לערער עוד יותר את מערך הנורמות של ישראל.

פרופ' אברהם דיסקין, איש המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט,הוא מחבר הספר "חלומות מתיבת הזיכרונות"