"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בית ספר צריך להכין לחיים, לא רק לצבא

,עודכן

בשלוש השנים האחרונות המוטיבציה לשרת ביחידות קרביות נמצאת בירידה והגיעה לפחות מ־70%. לכן ביקש שר החינוך נפתלי בנט לבנות מארג פעילויות המחזקות את הקשר שבין בתי הספר לצבא. הסיבות לירידה במוטיבציה נובעות מהיעדר איום קיומי ממשי על מדינת ישראל זה כמה עשורים, ושחיקת היוקרה של היחידות הלוחמות. הניכור מוזן מתחושה שהעילית הפוליטית השלטת דואגת לעצמה ו"לא סופרת אותנו"; העובדה שהיחידות הטכנולוגיות בצה''ל מהוות קרש קפיצה לתעסוקה עתידית; ועלייה כללית של מפלס טעם החיים וערכם בקרב כל שכבות האוכלוסייה.

סיבות אלה אינן בשליטת בתי הספר, שאחראים על ערכי הנוער וטיפוחם להיות אזרחים פעילים בחברה דמוקרטית. הכנסת סמלי צבא רבים יותר משקיימים היום עשויה לצבוע את בתי הספר יותר בצבעי זית מאשר בצבעים אזרחיים. חלק ממנהלי בתי הספר נרתע מכך, דבר שגרר ביקורת מימין. כבר היום נעשים במוסדות החינוך פעולות התערבות רבות - שלא נעשו בעבר - לעידוד שירות משמעותי והכנה מיטבית לקראת שירות צבאי. מלבד יוזמות מוסדיות, פועלות חברות פרטיות של קצינים לשעבר, המכינות את הילדים (וההורים) לצו הראשון והשני ולקראת המבחנים הפסיכוטכניים, ומייעצות בבחירת שאלוני ההעדפה, ובסדנאות רגשיות ופיזיות ועוד.

יש להכיר בכך שהצבא הפך להיות חלק ממנגנון ההסללה החברתי. זו אולי אחת התופעות המאיימות ביותר על השוויון החברתי. אין זה סוד צבאי כי בני נוער המגיעים מאזורים מבוססים יעדיפו לשרת ביחידות עילית קרביות, טכנולוגיות ומודיעיניות. לעומת זאת, נראה יותר בני נוער מאזורי פריפריה מגיעים לשירות ביחידות קרביות מן השורה. עתיד שדה הקרב אינו בלוחמת סכינים על רובי סער, אלא ביכולת לשתק בזמן אמת את יכולת היריב לנוע, לתקשר בין יחידותיו, לנטרל שדות תעופה ושיט, לנצל מקורות אנרגיה ולהגיב במהירות לכל איום סייבר. שדה זה מצריך תומכי לחימה מתוחכמים המהווים חלק בלתי נפרד מהמערך הלוחם.

מנהלי בתי הספר חיים בתוך עמם. הם מכירים בחשיבות ההשתתפות המשמעותית בשירות הצבאי, ועושים אשר לאל ידם לאותת על כך לתלמידים. מוטל עליהם לאזן בין השמירה על שגרת חיים אזרחית במוסד שעליו הם אחראים, לבין ההכרה שעליהם גם להכין את הילדים לצבא. הדרך לעשות זאת אינה בקיום אורח חיים סמי־צבאי והכנסת קציני צבא כחלק מהצוות החינוכי. ההתנגדות לכך אינה הופכת את המנהלים לפחות פטריוטים.

למי שחשוב שפרק הצבא יהיה רק פרק אחד בחיים האזרחיים, עליו לכל הפחות לכבד את מחאת מנהלי התיכונים, אם לא שאל לדעתם בטרם יצא בתוכנית "מפַקֵד לכל בית ספר".

רם כהן הוא מנהל ביה"ס תיכונט ע"ש נתן אלתרמן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר