אירופה־איראן: שתיקת הכבשים

רק שלשום בערב, בעוד ההפגנות ההמוניות נגד המשטר האיראני נעלמות מהרחובות מחשש מפני תגובה אלימה של משמרות המהפכה, הואילה פדריקה מוגריני, הנציבה העליונה לענייני חוץ של האיחוד האירופי, לשבור את שתיקתה ביחס למתרחש באיראן. מוגריני, שבדרך כלל ממהרת להגיב על כל הודעה בדבר הרחבת ההתיישבות היהודית ביו"ש, מצאה לנכון להמתין זמן רב בטרם יצאה בקריאה ל"כל הנוגעים בדבר" באיראן להימנע מאלימות וכינתה הרג עשרות מפגינים בידי כוחות המשטר האיראני "בלתי מקובל".

גם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שתקה ימים ארוכים מדי. רק אתמול הביעה דוברת מטעמה הערכה לאומץ של אנשים היוצאים לרחובות, כדי להביע את דאגותיהם הכלכליות והפוליטיות, "כפי שקורה כעת באיראן". כאמור, בעת אמירת הדברים ההפגנות נגד משטר המולות כבר שככו. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, גילה מעט יותר פעלתנות, כאשר התקשר ישירות לנשיא איראן, רוחאני, והביע בפניו את דאגתו ממספר ההרוגים בהפגנות ומהפגיעה בחופש הביטוי. מקרון גם החליט לדחות את ביקור שר החוץ שלו באיראן, שאמור היה להיערך עוד השבוע.

עיתויה של המחאה העממית האיראנית אמנם לא היה מאוד נוח עבור האירופאים, עונת חגי ראש השנה הנוצרית, אך לא זו היתה הסיבה לשתיקתם הארוכה. העילה העיקרית לכך היתה שההפגנות באיראן מוטטו את קו ההגנה המרכזי של האירופאים על הסכם הגרעין עם טהרן. ההסכם הזה, שהאיחוד האירופי רואה בו את ההישג המדיני הגדול ביותר שלו, אי פעם (אף על פי שלולא הדחיפה והחסות שהעניק לו הנשיא אובאמה ספק אם היה נולד), תורץ בכך שאם רוחאני ו"המתונים" סביבו לא יוכלו להציג בפני העם האיראני הסכם, שיסיר את העיצומים הבינלאומיים, יקל על הכלכלה, יתרום לרווחת האוכלוסייה וישמור את כבוד האומה, תיסלל הדרך בפני "הקיצונים" לחזור לשלטון.

"הצלת המתונים" היא שגרמה לאירופאים לעצום עיניים מול קידום התוכניות הבליסטיות של טהרן, המעורבות האיראנית בערעור היציבות ברחבי המזרח התיכון וההפרות הנמשכות של זכויות אדם. והנה, דווקא נגד מדיניות "המתונים" חביבי אירופה יצאו ההמונים להפגין. לא מן הנמנע שאירופה תטען כעת שיש להאיץ את הפתיחות הכלכלית כלפי איראן ולהסיר את המכשולים שעוד בעינם כדי להציל את "המתונים" מזעמו של העם, וחמור מכך - מהתחזקות "הקיצונים". יש כבר המשווים בין גל ההפגנות האחרון להפגנות הסטודנטים הנרחבות ב־1999, שערערו את מעמדו של הנשיא המתון דאז, חתאמי.

כאז גם היום: שתיקה לא עזרה להמונים האיראנים, שמצפים מאירופה להיות נאמנה לעקרונות שבשמם הוקמה ולא לצביעותה ההיסטורית, הנובעת מחישובים כלכליים.