העונש לרוצח משפחת סלומון: פגיעה בהרתעה בחסות בג"ץ

הטבח הנורא שבוצע בבני משפחת סלומון בחלמיש ייזכר עוד שנים רבות. מחבל נתעב רצח שלושה מבני המשפחה ופצע אישה נוספת. הוא ביקש לרצוח את יתר בני המשפחה, ובהם ילדים, לולא נעצר. בשבוע שעבר דרשה התביעה הצבאית להטיל עליו שלושה מאסרי עולם מצטברים ומאסר עולם נוסף על הניסיון לרצוח את שאר המשפחה.

המחבל ישב בבית הדין וחייך למצלמות. הוא יזכה לעשרות אלפי שקלים מהרשות הפלשתינית. ביתו של המחבל עדיין עומד על תילו; המדינה החליטה להרוס רק קומה אחת בבית, כדי לא לפגוע בשאר בני המשפחה. חשוב לציין שגם חמישה מבני משפחת המחבל הורשעו באי מניעת הפיגוע, משום שידעו על כוונתו לצאת ולרצוח.

משפחת סלומון הגישה עתירה לבג"ץ בבקשה להרוס את בית המחבל כולו, ונענתה בשלילה. רצח של משפחה שלמה אין בו די כדי למנוע רחמים על בני המשפחה של המנוול שיצא לרצוח אותה. אבל לא ברחמים על הנרצחים בלבד מדובר, אלא ברחמים על הנפגעים הבאים חלילה, במניעת מקרים דומים בעתיד.

תקנה 119 לתקנות ההגנה מאפשרת החרמתו והריסתו של כל המבנה שבו התגורר המחבל. שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין, כתב באחד מפסקיו: "עולה מחוות הדעת העדכנית של שירות הביטחון, כי יש בסיס משמעותי בהחלט לטענה כי אמצעי זה אכן מרתיע מפגעים בכוח מביצוע מעשים דומים, והראיות המוחשיות עולות בהרבה על אינדיקציות בכיוון ההפוך". עם זאת, במשך שנים בוחר בג"ץ אחרת, ומטיל מגבלות רבות על יישום התקנה. בכך הוא מצמצם את יכולת ההרתעה של המדינה ואת מלחמתה בטרור.

נזכיר גם את ניב נחמיה, עובד הסופרמרקט ביבנה, שנדקר באכזריות ונלחם על חייו בבית החולים. גם במקרה שלו בג"ץ הורה שלא להרוס את בית המחבל מהסיבה הפשוטה - הקורבן לא מת. ניב ממשיך להילחם על בריאותו; הוא ומשפחתו ימשיכו עוד שנים לנסות לחזור לשגרת החיים שהיתה לפני הפיגוע הנורא. חיי משפחת המחבל, לעומת זאת, ימשיכו כסדרם.

לזה צריך להוסיף את הפיגוע בהר אדר שבו נרצחו לוחם מג"ב ושני מאבטחים. אלוף פיקוד המרכז הוציא צו הריסה לבית המחבל בבית־סוריכ, אבל התמונות מהשטח מוכיחות אחרת: נהרס חדר או כמה קירות, אבל לא כל הבית. חיי משפחת המחבל חשובה יותר מחיי שלוש משפחות יהודיות שנהרסו?

בג"ץ פועל פעם אחר פעם לצמצם את החוק הישראלי ומתעלם ממנו באדנות. התוצאה: ישראל מאבדת את יכולת ההרתעה. זה קורה בזמן שהממשלה היא ממשלת ימין, ומי שמשלמים את המחיר הם קורבנות הטרור ומשפחותיהם. את חוכמת חכמינו הקדמונים שקבעו "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים" אנחנו מכירים; השאלה היא מתי תתעורר גם הממשלה?