עירית לינור היא מועמדת כמעט־מושלמת לחברות בכנסת. אפשר אפילו לשער כי לאחר 43 שעות קרקס "פיליבסטר" בכנסת ישראל, סגנונה של לינור עשוי להלום ככפפה בכף יד את שפל המעמד שאליו צנחה הכנסת בימים אלה.
לינור התברכה בתכונות שאינן נחלת כל חברי הכנסת: דעתנות, פיקחות, הומור וחוש מובהק לעיתוי ההבעה. וגם בתכונה פחות אהודה: לא תמיד היא סופרת עד חמש לפני שהיא פולטת למיקרופון הציבורי כמה מאמירותיה המושחזות, וחבל. בניגוד ליו"ר הכנסת, המחויב בציות לתקנון בית המחוקקים, מפקד גלי צה"ל (מפקד ולא יו"ר!) מוסמך לנהוג בשדרניו על פי טעמו, גם בשרירות לב. יו"ר הכנסת, לעומתו, היה מחויב להסכמה שהושגה בין שני חלקי הבית בדבר הפיליבסטר שנועד, למרבה ההומור, לעכב הצבעה על אישור חוק.
מילותיה של לינור נאמרו בעיתוי מוצלח: זה היה שילוב מדויק עם ההדים המחוספסים שבקעו ממליאת הכנסת. פעם היה זה ח"כ איתן כבל שפצח מעל דוכן הכנסת בניגון בהטעמה תימנית, או ח"כ עפר שלח שניסה לחשוף היבטים חדשים באישיותו של ריצ'רד השלישי, הגיבור השייקספירי. בתוך בליל הנאומים מגיע צל"ש לח"כ חיליק בר (המחנה הציוני), שהזכיר לשומעיו, בנאום שיצא מהלב ולא מהבטן, שאזרח ישראלי, אברה מנגיסטו, כלוא זה שלוש שנים בשבי חמאס בעזה. במין אווירה שכזו השתלבו בטבעיות המילים שהטיחה לינור בנשיא.
מפקדה של עירית לינור, שמעון אלקבץ, נהג בה לטעמי לא בשרירות לב. תגובתו החריפה מדי הלמה את סגנונה הלא ראוי הפעם של לינור, שהטיחה בנשיא גידופים, ולא ביקורת לגיטימית. אלקבץ עומד בראש גוף שידור ציבורי, וחובתו להקפיד על סגנון תכניו. עליו לנהוג לא בשרירות לב, לא בסתימת פיות, אך חובתו להגיב על אמירות בלתי ראויות, לא רק כאשר הן מוטחות בנשיא, אלא בכל אדם.
יו"ר הכנסת לא עצר את הפיליבסטר, ומפקד גלי צה"ל, לעומת זאת, הרחיק את לינור לשבוע מן המיקרופון. אפשר היה להסתפק בהערת נזיפה בלבד. מי ייתן והלקח של אירוע־לינור יופק על ידי כלל שדרני התחנה הצבאית. באשר לח"כים, אין סיכוי שילמדו ממקרה לינור, ובמקום להוריד את בית המחוקקים לשפל נמוך, ישנו מהרגליהם. לינור, לעומת המחוקקים, בוודאי שמה לב שהאירוע הקרוי על שמה זכה לבולטות רבה באמצעי התקשורת. לא כל עיתונאי או שדרן זוכה ששמו יונצח בעמודים הראשונים של העיתונים.
אזכור זה, של ענישת לינור, נכלל בדיווחי מחאה על "סתימת פיות". אפילו הנשיא נדרש להסביר את דבריו, שעוררו את המחלוקת ועוררו את קצפה של לינור עליו, מכיוון שנתפרשו כעידוד למפגינים בכיכרות "נגד השחיתות". ראוי לכן שגם הנשיא ריבלין יפיק לקח: גם לו מומלץ לספור עד חמש או עד עשר, לפני שיישא בפומבי דברים שעלולים להתפרש - ולעיתים בצדק רב! - כביקורת לא מרומזת על יריבו, ראש הממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו