מה כל כך מפחיד בהורים שכולים פלשתינים?

במאמר שפורסם במדור זה, שאלו הורים שכולים: "האם הגיוני שחייל צה"ל ומחבל יונצחו יחד?" ואגב כך הטיחו ביקורת קשה על פעולת "פורום משפחות שכולות יהודים ופלשתינים", שהם מקלקלים את רוח בני הנוער בפעולתם.

פורום המשפחות השכולות נוסד על ידי בני משפחה שנפגעו מהסכסוך, ולא רואים את מעגל הדמים כציווי אלוהי וכהכרח קיומי עבורם. אובדן היקר מכל בשביל אותן משפחות אינו סיבה להמשך הקזת הדם ההדדית, אלא הזדמנות לחינוך לשלום ולפיוס.

חברי פורום המשפחות השכולות נפגשים עם קבוצות שונות משני העמים, וגם עם תלמידים בבתי ספר בישראל. המטרה היא אחת: להעביר מסר שאפשר וצריך לעצור את מעגל האימה והדמים, וכי יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. האם זה חינוך ל"תודעה כוזבת", כמו שכתבו ההורים המתנגדים לכך? התשובה היא לא. זה חינוך לאהבת אדם ולמחויבות לערך החיים.

מי שרואה את כל הנפגעים הפלשתינים רק כרוצחים וכמתאבדים, ומי שעושה מהם עיסה אחת, לא מכיר (וחמור מכך, מסרב להכיר) את הצד השני. הוא כופה על עצמו ועל ילדיו חיים בבועה של תודעה כוזבת. הוא מתמסר, מדעת ומבלי דעת, למשנתם של מזיני מדורת האיבה.

את האמת יש לומר: מספר הפלשתינים שנפגעו אגב פעולה צבאית מאש צה"ל גדול יותר ממספר הפלשתינים שלקחו חלק בלחימה נגד צה"ל ובאזרחי מדינת ישראל. לנפגעים "אגבית" יש הורים ואחים וילדים ובני משפחה שיכלו לכעוס עלינו מאוד. הם בחרו להניח את הכעס ולהושיט יד לפיוס. מה כל כך מפחיד בזה?

כזו, למשל, יסמין מכפר סאלם שליד שכם, שאביה נרצח על ידי מתנחל בשם יהושע אליצור ליד ביתם לפני 13 שנה. אליצור עצר את אביה, שנסע בכביש הפרדה - המוביל לאלון מורה - וקטל אותו בירי מרובה אוטומטי. יסמין ואחיה עיוורים מלידה. מות אביה גזר על משפחתה חיי עוני ורעב. יסמין חברה בפורום. בכל פעם שהיא פוגשת בי, היא מספרת לי על מחויבותה לפיוס. גם הוריו של מוחמד אבו ח'דיר, שנשרף למוות על ידי מחבל יהודי, חברים בפורום. אז מי כאן הרוצח ומי הקורבן?

וגם אם יבוא מחר בנו של מתאבד, אח של מתאבד, אב של מתאבד, ויושיט יד לשלום ויאמר: אני מגנה אלימות כדרך לפתרון סכסוכים. וירצה לבוא לקהל הצעיר בישראל ולומר לו: בואו נזנח את דרך האלימות ונשלב ידיים יחד לפיוס - אכניס אותו לבית ספרי לדבר בפני הילדים. זה קשה, וזה כואב, אבל "טובים קשיי השלום מייסורי המלחמה".

בתי ספר אינם קסרקטינים צבאיים שנועדו לחנך ילדים לחיי צבא ומלחמה. בתי ספר נועדו כדי לחנך ילדים לחשוב, להטיל ספק, לברר, לשאול שאלות, ובעיקר להתווכח. אם הכל ברור לכולם ואם אין מקום לחשיבה ביקורתית על הקיים, אפשר להפסיק לחנך לערכים בבתי הספר. נגייס רק עובדי חינוך שילמדו מתמטיקה ואנגלית. גם על היסטוריה אפשר לוותר; למה לזכור שפעם גם אנחנו חיינו תחת שלטון זר, סטרנו לחיילים בריטים ואפילו התנקשנו בחייהם?

רם כהן הוא מנהל ביה"ס תיכונט ע"ש אלתרמן בתל אביב