הסטטוסים חזרו לצייץ - אבל מי בכלל רוצה בזה?

אם נתעלם מהסוגיות המשפטיות והאתיות בהחלטת בית המשפט העליון על השבת סטטוסים מצייצים לפעילות, אי אפשר שלא לתהות על הרלוונטיות של הדף שהיה חלוץ בתחומו בפיד העברי. כולם רצו להיות שם: אושיות רשת, פעילים חברתיים, פוליטיקאים מטעם עצמם ואומנים בתחילת דרכם. עד היום, אותם ברי מזל שהצליחו למשוך את תשומת לב עורכי העמוד זכו לקבל לא מעט חשיפה תקשורתית גם במדיה המסורתית, אך אין ספק כי מה שהיה נכון לתחילת שנת 2015 לא יכול להתקיים באותה המתכונת בואכה שנת 2018.

את המקום התמים והפושר לעתים של סטטוסים מצייצים תפסו כיום דפים עם אמירה ברורה, אג'נדה פוליטית או לחלופין השכילו להתמקד בנושא אחד בלבד – הורות, תזונה והווי של חיילים או סטודנטים. בתוך כל אלו, ראוי לתהות מה תפקידו של סטטוסים מצייצים.

למרות שחלפו רק שלוש שנים מאז ירד מצייצים מהאוויר, חוקי המשחק ברשתות החברתיות השתנו מקצה לקצה. העמוד יצר בתחילת שנת 2010 מציאות שקבעה את הבון טון של הגולשים הישראלים: מה מרגש, מה מוסרי, מה נכון ומה מצחיק. קצת זכויות להט"ב, קורט של זכויות בעלי חיים, הומור בריא על המציאות הישראלית ,מעט מסורת ופטריותיות מתונה. כיום, השיח ברשתות הפך לבוטה יותר, ישיר יותר ולצערנו גם אלים יותר. נושאים שעל סדר היום הציבורי מתחלקים לבעד ונגד, "סמול עוכר ישראל" מול "ימין משיחי". אין מקום לדיון, אין זמן לשמוע אמת אחרת.

מעניין לתהות איך וכיצד היו מצייצים מתייחסים לפרשת אלאור אזריה, והאם בכלל הציפור הכתומה של אבי לן הייתה מצייצת על העץ הבוער הזה. למעט דפים וותיקים שמתיימרים להיות מובילי דעה כמו ה"צינור" (שהפך לימים ל"צנרת"), דפים בעברית עם עשרות אלפי עוקבים כגון הדף של "הצל" (או להבדיל אמיר חצרוני), מתבקשים כיום להזדהות מול ציבור הגולשים מבחינה פוליטית, לגבש אג'נדה ברורה ובעיקר לא להעלות סוגיות קשות לדיון – אחרת אותו הדף ייחשד בחתרנות פוליטית או הקצנה לכאן או לכאן. כל מה שסטטוסים מצייצים סרבו להיות.

סטטוסים מצייצים הוצאה לחופשה כפויה של שלוש שנים, נצח במושגים של רשתות חברתיות, וכעת היא שבה לזירה בה נמצאו לה מחליפים טובים יותר, חדים יותר וממוקדי קהל יותר. הסיכוי שהדף שהיה מדורת השבט ישוב להשפיע על שיח הרשת הישראלי באותה עוצמה - קלוש.