אחרי סוריה: דאעש ינסה להתבסס בפקיסטן ואפגניסטן

בבוקר יום שני הגיח נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לביקור חטוף בסוריה לחגוג עם חייליו את ניצחונם, ניצחונה של רוסיה ושלו עצמו, בקרב על סוריה. פוטין הכריז כי דאע"ש הובס ואיבד את מרבית השטחים שכבש במזרחה של סוריה, ולכן ניתן להסיג את כוחותיה של רוסיה הערוכים במדינה זו.

עם זאת, תמונת היום מסוריה לא הייתה תמונת הניצחון של פוטין עם חייליו אלא דווקא תמונתו של הנשיא הסורי, בשאר אל־אסד - שבא לקדם את פניו של פוטין - מעוכב בידי קצין רוסי כדי לוודא שבשאר לא יצעד לצידו של פוטין בעת שזה סוקר את משמר הכבוד, אלא ישתרך מאחוריו, כיאות לנשיא מדינת חסות של האימפריה הרוסית.

אבל בעוד פוטין חוגג את הניצחון על דאע"ש, שלהשגתו תרמו אגב האמריקנים יותר מאשר הרוסים, ניסה צעיר מוסלמי, מהגר מבנגלדש, שפעל בהשראת הארגון, לבצע פיגוע רב נפגעים בלב ניו יורק. למרבה המזל הדבר לא עלה בידו, אבל אירועים קודמים במנהטן, בפלורידה, וכמובן, ברחבי אירופה, הביאו לעשרות ואף מאות הרוגים ונפגעים.

מתברר אפוא כי דאע"ש אולי הובס בשדות הקרב בסוריה ובעיראק, אבל עודנו חי ונושם ואף בועט, ובוודאי שכתפיסה אידיאולוגית שבכוחה להניע צעירים מוסלמים ברחבי העולם להוסיף ולבצע פיגועי טרור בשליחותו. יתר על כן, גם בסוריה ובעיראק הארגון לא חוסל ועודנו פעיל כארגון גרילה העלול לשוב ולהרים ראש בדיוק כפי שעושה בהצלחה מרובה שלוחתו של הארגון בחצי האי סיני.

תפיסה ריאלית ומפוכחת לגבי איום דאע"ש הציג הרמטכ"ל גדי אינזקוט כשהסביר לפני מספר שבועות כי "מוקדם להספיד את דאע"ש. מדובר בתופעה וברעיון שמעבר לארגון. ההתמודדות מול דאע"ש עתידה להימשך עוד שנים רבות". בישראל אף העריכו שדאע"ש עשוי לנדוד ללוב או תימן, ששם יש לו אחיזה כבר היום.

מעניין לגלות שלרמטכ"ל איזנקוט שותף גם שר המודיעין של איראן, מחמוד עלאווי, שהזהיר ביום שלישי האחרון בהרצאה בטהראן, כי דאע"ש עודנו מהווה איום משום שגם אם איבד את מרבית השטחים ששלט עליהם, עדיין מצויות בידיו כמויות גדולות של נשק, ולבד מכך מדובר בארגון שלפעיליו ניסיון מבצעי ויכולות שאין לזלזל בהם. השר האיראני הוסיף כי עתה, לאחר שדאע"ש איבד את המאחז הטריטוריאלי שלו בסוריה ובעיראק, הוא עלול לפנות למדינות כפקיסטן או אפגניסטן, לנצל את חולשתן ולהשתלט עליהן, או לכל הפחות לבסס לעצמו אחיזה בהן.

לדברים אלו יש להתייחס ברצינות, הגם שנראה שהשר האיראני ביטא רצון איראני, להשתמש באיום של דאע"ש כפלטפורמה לקידום השאיפה של טהרן להשליט עצמה על סביבתה, תחילה על מערבה של אסיה, עיראק, סוריה ולבנון ועתה במזרח, בואכה אפגניסטאן ופקיסטאן.

וושינגטון היא שפתחה בפני טהרן את השער למערב ולמזרח כשמוטטה, מסיבות טובות ומוצדקות לשעתן, את שלטון הטאליבן באפגניסטן בחורף 2001 ואת משטרו של סדאם חוסיין באביב 2003. שני אלו היו אויבים בנפש למשטר האייתולות של איראן וסגרו על מדינה זו משני צדדיה, אבל כאמור חוסלו בידי ארה"ב.

יש להניח כי האיראנים מקוים, שכמו שהכאוס שחולל דאע"ש בעיראק ובסוריה אפשר להם לקנות אחיזה במדינות אלו, כך עתיד הארגון לפתוח בפניהם את השער לקידום השפעה איראנית בפקיסטן ואפגניסטן. זהו אזור שיש בו דומיננטיות סונית, בדיוק כמו בעיראק ובסוריה בשעתו, אך מצויות בו גם קהילות שיעיות גדולות שמהן אגב גייסו האיראנים מתנדבים להילחם בסוריה ובעיראק.

דאע"ש ואיראן הם אפוא שני צדדים של אותה מטבע: נלחמים זה בזה אבל מזינים ומחזקים האחד את השני.

פרופ' אייל זיסר מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באונ' תל אביב