הבאתו למנוחות של הרב אהרון יהודה לייב שטינמן, מהווה במידה רבה סיום לפרק היסטורי בתולדות ישראל ועולם לומדי התורה בה, שהרב שטינמן היה מבוניו המרכזיים. זמן נכון לערוך את מאזן ההצלחות והכישלונות של מפעל אדיר זה.
עד לכתו של הרב שטינמן, עולם התורה החרדי בישראל הונהג בידי מי שעוצבו מבחינה תורנית ואנושית לפני הקמת המדינה. הרב שטינמן והרב שך עלו לארץ כדמויות תורנית מוכרות וגם הרב עובדיה יוסף והרב אלישיב, שעלו לארץ כילדים, כבר היו רבנים מבוססים בעת הקמת המדינה - כולם תוצר של עולם הישיבות שלפני המדינה. עם הקמת המדינה, הקדישו הרבנים האלה ואחרים את מיטב שנותיהם להקמה וביסוס של מה שלימים כונה "חברת הלומדים".
במהלך חברתי ותרבותי יוצא דופן, ובמידה רבה כתגובה לחורבן עולם הישיבות האירופי בשואה, הביאו רבנים אלה בהדרגה להקמת החברה החרדית המוכרת כיום. עוד בימי דוד בן גוריון הושמו - בחסות ובמימון המדינה - היסודות למערך ישיבות אדיר, שבהן יושבים בכל זמן נתון עשרות אלפי אנשים שאמורים להקדיש כל עיתותיהם ללימוד תורה. מימון המדינה מאפשר - הן במספרים מוחלטים והן באחוזים מתוך האוכלוסייה - תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העם היהודי. לא בעולם הישיבות המזרח אירופי לפני השואה, ולא באף קהילה יהודית אחרת, התקרבו אי פעם למימדים כאלה של לימוד תורה.
מהרבה בחינות זהו סיפור הצלחה כביר, שבו מגזר אוכלוסייה המונה מאות אלפי אנשים, מסור כולו למטרה מרכזית אחת: קיום וחיזוק חברת הלומדים. כל הכלים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים והחינוכיים של העולם החרדי בישראל, נועדו בראש וראשונה לשרת מטרה זו.
יחד עם זאת, בקני המידה של העולם החרדי עצמו, מדובר גם בכישלון חרוץ. שהרי ראוי היה לצפות שהמספר חסר התקדים של לומדי תורה לאורך עשורים שלמים, יפיק מתוכו לכל הפחות עשרות אם לא מאות ענקים בתורה שלא נראו כמותם דורות. קהילות לומדים קטנות בהרבה הולידו את ענקי התורה של בבל וצפון אפריקה, של תור הזהב בספרד, ושל מייסדי החסידות וקהילות המתנגדים במזרח אירופה. בעולם התורה הישראלי זה לא קרה. חמור מכך, העובדה שרבנים כמו יוסף, אלישיב ושטיינמן שהגיעו לא מעט בשל חדשנות ומצוינות תורנית, לבולטות והנהגה בשנות החמישים והשישים לחייהם, ונשארו מנהיגים בלתי מעורערים עמוק לתוך העשור העשירי לחייהם, מעידה כאלף עדים שלא נמצאו להם ממשיכים אמיתיים. אין מנוס מהמסקנה ש"חברת הלומדים" ההמונית - ששמה לעצמה מטרה לשמור כמה שיותר אנשים בישיבות, וחוששת מכל רעיון ויוזמה שיערערו על המצב הקיים - הקריבה את איכות המצוינות והחדשנות התורנית, על מזבח הכמות.
במידה מסוימת זהו כישלון דומה לזה של החברה הקיבוצית. הקיבוצים תרמו תרומה מכרעת לכיבושה ולביטחונה של הארץ, אך נכשלו בשאיפתם לייצר הנהגה חדשה לעם ישראל. גם "חברת הלומדים" החרדית בישראל העמידה מאות אלפי לומדים, אך נכשלה בשאיפתה להקים הנהגה רוחנית חדשה לעם ישראל.
ד"ר אופיר העברי הוא המשנה לנשיא מכון הרצל בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו