ניצחון כוח העמידה

הציונות צעדה אתמול בערב עוד צעד מהותי להכרה מלאה בזכות העם היהודי לריבונות בלעדית על ארץ ישראל המערבית.

זכות זו הוכרה ע"י חבר־הלאומים, כשלוחת הקהיליה הבינלאומית, בהצבעתו פה אחד בעד נוסח כתב המנדט הבריטי על א"י. ב־24/7/1922 הצביעו כל 51 החברות בחבר־הלאומים ללא נמנעים וללא מתנגדים על נוסח הקובע: "ניתנת בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו", ובכך נתקבעה זכות זו בחוק הבינלאומי.

אויבינו לחצו במשך 70 שנות קיום המדינה שלא להכיר בירושלים כבירתנו בהסתמך על החלטת החלוקה, למרות שעמדה בניגוד לסעיף 80 באמנת האו"ם, שהיא חלק מהחוק הבינלאומי. נראה שההתעקשות של מדינת ישראל השתלמה, והאבן הראשית בחומת ההתנגדות לזכותנו נפלה. בעקבותיה ילכו בסוף כולם.

ב־1937, עת הציונות היתה תחת שיא ההתקפות על זכויותיה, הקליט סבי נאום שבו אמר בין השאר: "אל תגידו, מה בכך אם בעל־פה ועל גבי נייר נוותר על חברון, שכם ועבר הירדן - הלא רק מילה ריקה הוויתור הזה, והכל יבינו את זאת. לא. אל תזלזלו בכח הוויתור! כיצד קרה לפני עשרים שנה הפלא, שאומות העולם הכירו בזכותנו על ארץ ישראל? הן אז לא ידעו אם בכלל יש לנו עניין ממשי בארץ. רק דבר אחד ידעו כולם: שבמשך אלפיים שנה לא ויתרנו. וזה הכריע".

זכינו להגיע ליום זה אך ורק מפני שלא ויתרנו על זכויותינו.