שיחררו את הבן שלך, לא תגיד תודה?

לאוור בול גידל שלושה ילדים שהם משחקני הכדורסל המבטיחים בארה"ב. הגדול, לונזו, משחק בלייקרס; שני האחרים הם כוכבים במכללה ובתיכון. האב הוא אדם בוטה, אלים וולגרי שהפך את ילדיו לכוכבים במסע יחסי ציבור מבריק, תוך כדי שהוא משתלח בכל מי שמסביבו, כולל באיש והאגדה מייקל ג'ורדן. כן, הילדים הם שחקנים נהדרים, רק שהדרך שבה הוא משווק אותם מבחילה.

את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כולם מכירים. השפה הבוטה, ההתנהגות הקפריזית וגחמות הטוויטר שלו נהיו חלק משגרת חייהם של אזרחי ארה"ב. אין יום שבו טראמפ לא מצייץ משהו קשה לעיכול. לא, הוא לא סמל לפוליטיקלי קורקט או עדינות נפש.

כשליאנג'לו בול, אחד מילדיו של לאוור, נתפס גונב מחנויות בסין במסגרת טורניר כדורסל שהתקיים שם, הסינים לא חסו עליו ועל שני חבריו לקבוצה. על השלושה נאסר לצאת מסין ונאמר להם שהם צריכים להמתין למשפט. טראמפ, שבאותו זמן נפגש עם נשיא סין, ביקש ממנו לשחרר אותם. ביום למחרת הם עשו את דרכם הביתה.

לכאורה מדובר בסיפור קטן, אזוטרי. שלושה צעירים קלי דעת ונשיא שמתערב למען אזרחי מדינתו. אבל כשמדובר בטראמפ ובבול, שום דבר לא יכול להיות ממש קטן. מרגע שהצעירים נחתו חזרה בארה"ב פתחו הנשיא ובול האב במלחמת עולם, הכוללת אינספור ראיונות של האב וציוצים של הנשיא. העילה הרשמית היא סירובו של לאוור בול להודות לנשיא על שחרור בנו. לטענת האב, הנשיא כלל לא היה צריך להזכיר את העובדה שהתערב למען אזרחים אמריקנים, זה תפקידו, אין לו מה לחפש מחיאות כפיים. הנשיא, לעומת זאת, דווקא כן רצה שיודו לו. בשלב מסוים הוא אפילו טען שלאור התנהגותו של האב הוא היה צריך להשאיר את הילדים בסין.

אפשר לבטל את הסיפור הזה בהינף יד, אבל דווקא הוא חושף את תפיסתו של טראמפ כנשיא: טראמפ באמת מאמין שכשהוא עושה משהו למען אזרחי מדינתו, הם צריכים להודות לו. הוא בטוח שהוא עושה להם טובה, הוא לא נבחר ציבור, הוא בחר בציבור, כמו אלוהים. עד עתה הוא נתקל באנשים שלא ממש ידעו איך להתמודד איתו, ולפתע הגיע לוואר בול, שהוא החצי השני של אותה מטבע טראמפית: לא סופר איש ממטר, יהיר, לא מתנצל, איש בצלמו ובדמותו של הנשיא.

וזה חדש לו, לטראמפ. זו כבר הפעם השנייה שספורטאים אמריקנים מצליחים לערער אותו. הפעם הראשונה היתה כששחקני פוטבול שחורים סירבו לעמוד בהמנון לאות מחאה וטראמפ קרא לחרם על הליגה. מרתק לראות שמי שמאתגרים אותו אינם פוליטיקאים או עיתונאים, אלא אנשים שמוכנים ללכת עם האמת שלהם. גם אם המאבקים הללו לא יסתיימו בבאזר בידר או טאצ'דאון, הם חושפים את חולשתו של טראמפ יותר מכל מאמר ב"ניו יורק טיימס".