"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

על טרור ופמיניזם

,עודכן

בסוף השבוע האחרון העניק המגזין האמריקאי "גלאמור" את אחד מפרסי "נשות השנה" שלו למארגנות מצעד הנשים באמריקה. זה אותו מצעד נשים שמחה על היבחרו של טראמפ לנשיא ארה"ב. צעדו שם נשים שלא הבינו מדוע המועמדת שלהם לא הצליחה להיבחר בבחירות דמוקרטיות. מי שעמדה בראש מארגנות המצעד ומי שגם עלתה בסוף השבוע על הבמה המפוארת של "גלמור" כדי לקבל את הפרס היא לינדה סרסור, פלסטינית אמריקנית שמכהנת כמנכ"ל התאחדות הערבים האמריקאים של ניו יורק, אולי הפלסטינית־אמריקאית הבולטת ביותר בארה"ב.

סרסור מצייצת בחשבון הטוויטר שלה ללא הרף נגד הציונים ונגד ישראל, והתגאתה לא פעם שיש לה חברי משפחה ששוהים בכלא הישראלי ואשר ביצעו פעולות טרור נגד ישראל. היא לא היססה להצהיר באחד מהראיונות שהעניקה שאי אפשר להיות גם פמיניסטית וגם ציונית, ותמכה בפומבי בארגוני החרמות בישראל. לוחמת הנשים הליברלית דאגה גם להשחיל את האג'נדה האנטי־ישראלית שלה בנאומה חוצב הלהבות במצעד הנשים בוושינגטון, שם אמרה "הדור שלנו ישיב את המדינה הפלסטינית לעם הפלסטיני.. החלום שלי הוא לראות את פלסטין חופשית ומשוחררת".

הפמיניזם של סרסור הביא אותה לצעוד למען נשים בוושינגטון וגם להתעטף בחיג'אב ולתמוך בחוקי השריעה. מדהים שאפשר להעניק פרס פמיניסטי לפעילת זכויות אדם שתומכת במילת נשים ונאבקת לחיסולה של מדינת ישראל. כך נראית הצביעות הפרוגרסיבית באמריקה כיום. הרומנטיזציה הליברלית מביאה את ההמון הנאור לתמוך באישה שמשתייכת למיעוט אתני, מתעטפת בחיג'אב ומלהגת על זכויות אדם. שיח זהויות מקסים ורומנטי. חבל שאין קשר בין זכויות אדם או שיח פמיניסטי שנועד לקדם נשים ולייצר שוויון, לבין האישה שהם מתעקשים לשייך אותה אל הערכים האלו. החברה הליברלית בארה"ב מתעקשת לראות בסרסור אשת מחמד אוריינטלית, מוסלמית פונדמליסטית שגם יודעת לקנות בסטארבקס כמו כולם. במדינת המהגרים יש מקום לכולם, בכל הצבעים ובמגוון הדעות הפוליטיות והדתיות.

יש אינספור דוגמאות למוסלמיות פמניסטיות שמקדמות שיח נשי ופתיחות באמריקה, סרסור אינה אחת מהן. הרצון לחבק כל מה שנראה מזרח תיכוני ומתכסה באצטלת זכויות אדם מוטעה מיסודו. השיח הליברלי שקורא לדו קיום, סובלנות, שיוויון בין המינים והעצמה נשית כבר לא יודע להבחין בין טוב ורע. סרסור נהנית ממטעמי החופש שיש לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות להציע, ומקדמת רעיונות של משטרים אפלים שלעולם לא הייתה מוכנה לחיות בהם. הפרס שסרסור קיבלה הוא תעודת עניות לחברה האמריקנית שרעיונות פרוגרסיביים כאלה מחזירים אותה שנות דור אחורה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר