הטרדות: קו פרשת המים

אין כנראה מי שעוד חולק על העובדה שגל החשיפות והגילויים על הטרדות מילוליות, רמיזות מיניות ומעשים מגונים, לכאורה, שבהם מואשמים כל מיני ידוענים ובעלי תפקידים, בארץ ובעולם, הוא קו פרשת המים. זה הקו המפריד בין שהיה לפניו לבין שיהיה או לא יהיה עוד אחריו.

נפל דבר ובכל זאת שום דבר לא חדש, אפילו לא מפתיע. כבר ידענו אינסוף סיפורים מהסוג הזה - צהובים ומביכים ומעיקים וכואבים, אבל אף אחד מהם, וכולם יחד, לא ישוו לצונאמי הנוכחי. על השינוי התודעתי ועל ההכרה החברתית - חשוב לברך. על המציאות הנחשפת פעם אחר פעם חייבים להיעצב. מאוד. ועם כל זאת, לא פחות חשוב שנשגיח ונקפיד על שמירת המידות, הגבולות והפרופורציות, כדי שהשינוי הגדול - אולי בקנה מידה היסטורי - לא יישטף בזרם של אפיזודות משניות, של מעשי נקמנות וחשבונות אישיים.

הסוגיה בוערת ורגישה, ועוצמת הדיון הציבורי ממחישה שהתופעה נוכחת ואי אפשר עוד להתעלם ממנה או לטאטא אותה כלאחר יד. זה ההישג החשוב והמשמעותי. עם זאת, צריך לזכור שגם בית המשפט מודה כי "יחסי אנוש בכלל, ויחסי גבר־אישה בפרט, אינם ניתנים להסדרה ממצה על ידי קביעת כללי עשה ואל תעשה בדין" ובלשונו: "עסקינן, לעיתים, ביער אפוף מסתורין ולא בדרך סלולה ומתומררת".

בסבך הדברים הזה, האחריות למצוא את האיזון הנכון מוטלת על החברה. לנסח את הכללים, לטהר אווירה ולנקות אורוות, אבל להיזהר מציד מכשפות. הווידויים הפלסטיים על מעשים, אמירות או קריצות והצעות שהיו לכאורה לפני 20 ו־30 ו־50 שנים, כאשר חלק מן הדמויות בכלל עברו כבר מעולמנו - לאו דווקא הם שעושים את התיקון. המהפכה התחילה לפניהם, והיא מתקיימת ומתקדמת גם בלי שנרבה ונגזים בתיאורים פיקנטיים, אשר נדמים לרגעים כקטנוניים ומזיקים; כאילו באו לקדם תחרות סמויה ולגלות מי מוכנה לחשוף יותר פרטים בשידור חי.

"גזל ועריות", אמרו חז"ל, "נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן". אלה אותם חכמים, שידעו מאז ומתמיד, שבנושאים הללו יש בעיה ואיש אינו מחוסן מפניה. כקטון כגדול. הם יכולים להיות בעלי דרגות ומעמד, מדענים ואנשי אקדמיה רמי מעלה, ידוענים ושחקנים, רבנים או בכירים בתעשיית הקולנוע והמדיה. "אין אפוטרופוס לעריות". גם לא הצדיק שבצדיקים, לכאורה. אסור שאחד מהם ינצל מפגש בין המינים כדי לרמוס, להשפיל ולחלל את כבודה של אישה. כל אישה. אין סליחה על אלימות מינית מכל סוג שהוא.

את נורמות ההתנהגות הראויות ביחס בין המינים יצרו בעיקר החינוך, ההסברה, החקיקה והאכיפה. אין טובים ויעילים מהם. ה"שיימינג" הוא לפעמים אמצעי לגיטימי, אבל אסור שישמש מטרה. זה יכול להתהפך עלינו כבומרנג שהסתחרר תוך כדי מעוף. כללי המשחק החדשים יופנמו קודם כל בזכות ההבחנה הנבונה והמדויקת - והיא אמנם קשה ולא תמיד אפשרית - בין עובדות לבין מקרים חסרי בסיס עובדתי, ובעיקר - בזכות ההרתעה. היא יעילה. לא מספיק, לא לגמרי, ולעולם זה לא יהיה מוחלט. בדיוק בשל כך לימדה אותנו ההלכה היהודית שאת הצדק צריך לרדוף.

הכותבת היא יו"ר תנועת האישה הדתית־לאומית "אמונה"