השקט שבין הסערות

הפלתו של כלי טיס בלתי מאויש סורי, מתוצרת איראנית, אתמול בשמי הגולן הפרה לרגע חולף את השקט שהשתרר בשבוע האחרון לאורך קו הגבול הישראלי־סורי. אבל ברור כי האתגר הניצב בפניה של ישראל בגזרה זו, שעיקרו העמקת הנוכחות של איראן בסוריה וביסוסה, הוא לטווח הארוך ואופן הטיפול בו, לצד המשך התקיפות האוויריות של ישראל, תלוי לא מעט דווקא במוסקבה ואפילו בוושינגטון. אלו הגיעו, כפי שלימדה פגישתם של פוטין וטראמפ שלשום, להסכמות מרחיקות לכת באשר לעתידה של סוריה, שאת מחירן עלולה לשלם ישראל, שהרי הן אינן כוללות את הרחקתה של איראן.

במקביל התלקחה האש בלבנון, הגם שמדובר במלחמה פסיכולוגית ובמאבק שעיקרו תעמולתי ושקהל היעד שלו הוא הציבור הלבנוני - בין שתומכיו הסוניים של רה"מ המתפטר, סעד אל־דין אל־חרירי, ובין שתומכיו השיעים של ארגון חיזבאללה.

שלוש סערות מזינות את המתח ההולך ונבנה בלבנון, ששיאו ב"שבירת הכלים" של אל־חרירי - התפטרותו בעודו בערב הסעודית, ויותר מכך, המתקפה החריפה שלו נגד איראן ונגד שותפיו הקואליציוניים לשעבר, אנשי חיזבאללה, שאותם האשים ב"השתלטות עוינת על לבנון" ואף ב"מהלכים העלולים להביא לחורבנה".

הסערה האחת היא כמובן המאבק הסעודי בניסיונות איראן לרכוש שליטה והשפעה ברחבי המזרח התיכון. האיראנים השיגו אחיזה בלבנון ובעיראק וכעת גם בסוריה. אבל חשוב מכך, הם השיגו דריסת רגל גם בתימן, החצר האחורית של ערב הסעודית, וממנה הם, ושמא אנשי חיזבאללה שנשלחו על ידיהם על מנת להדריך ולאמן את המורדים החות'ים, משגרים טילים אל עבר הבירה ריאד ומציבים איום הזהה לאיום של חיזבאללה על ישראל.

הסערה השנייה היא מאבקו של המלך סלמאן ושל יורש העצר, בנו הנסיך מוחמד בן סלמאן, להבטיח את מעמדו של הבן כיורש הכתר, למול בני משפחה אחרים העלולים לקרוא עליו תיגר. יורש העצר הצעיר מבקש לא רק להבטיח את מעמדו אלא גם להקפיץ את סעודיה קדימה אל המאה ה־21. משום כך הוא נוקט, כיאה לגילו הצעיר, מדיניות לוחמנית הן בזירה הפנים־סעודית למול יריביו ומתחריו, והן בזירה החיצונית למול איראן.

ולבסוף - הבחירות הקרבות בלבנון באביב של 2018. לנוכח הבחירות מבקש סעד אל־דין אל־חרירי לחזק את מעמדו בקרב בני העדה הסונית במדינה. משום כך הוא מאמץ טון לוחמני נגד חיזבאללה ונגד איראן. אלא שלפחות פעמיים בעבר, ב־2006 וב־2009, לאחר שהסתיימה מערכת הבחירות ועימה היצרים והתלהטות הרוחות, נתן אל־חרירי ידו להקמת ממשלה עם חיזבאללה, ולא מן הנמנע שכך יקרה גם הפעם.

חיזבאללה מצידו משיב מלחמה שערה, ואת מקומה של ישראל בנאומי הרהב של נסראללה תופסת ערב הסעודית, שהפכה עתה ל"שטן הגדול" המבקש לגרור, תמורת תשלום של מיליארדי דולרים, את ישראל למלחמה בלבנון. דוברי חיזבאללה אף האשימו כי סעודיה היא שאילצה את אל־חרירי להתפטר מתפקידו וכי היא מחזיקה אותו במעצר בית בריאד.

המתיחות בין סעודיה לבין איראן תלך ותתעצם משום שמדובר, לכל הפחות מבחינת הסעודים, בשאלה קיומית - שאלת האיום שמהווה איראן במעשיה ובשאיפותיה לשלומה של הממלכה. אבל אין מדובר בהכרח במתיחות שתהפוך למלחמה גלויה. לסעודיה אין העוצמה הצבאית והתמיכה הנדרשות למהלך כוחני נגד איראן, לא במפרץ הפרסי וגם לא בלבנון. אפילו במלחמה בתימן שבה התערבו הסעודים הם שקעו בבוץ.

הסערה בלבנון תוסיף אף היא להתגבר עד הבחירות במדינה בעוד כמה חודשים. אבל משחקי הפוליטיקאים הלבנונים, שאל־חרירי הוא אחד מהם, אינם משנים את עובדות היסוד. בטווח הארוך חיזבאללה מהווה איום על קיומה של לבנון כמדינת כל עדותיה, ועם איראן מוסיף להוות איום מתעצם גם על ישראל.