האם הפיצול סדק את חומות השתיקה?

הסיפורים על ההטרדות המיניות בתעשיית התקשורת שנחשפים בימים האחרונים הם בעיקר סיפורה של ההשתקה האגרסיבית שלה שותפים רבים מבכיריה. רבים מהם שמרו זה על זה בקנאות במשך שנים ארוכות, תחת משטר אימה וצנזורה פנימי. זה מצער, אבל במקומות רבים בעולם הדרך לקידום בתקשורת עוברת בין היתר בדברים הנעשים בחדרי חדרים, שהשתיקה אולי יפה להם אבל ההשתקה רעה להם.

קשה לא להיסחף בהתרגשות הסוחפת את האקטיביסטיות בימים אלו. אותן עיתונאיות בודדות שניסו במשך שנים לחשוף את פשעי הברנז'ה, אך נתקלו בחומה בצורה ובחיפוי הדדי. יש הסבורים שמדובר בגל חדש של חשיפה ופמיניזם, ברוח קמפיין #MeToo האמריקני. ייתכן, אך הרשו לי להציע הסבר נוסף: אין זה מקרי שגל החשיפות הזה מגיע בד בבד עם פיצול ערוץ 2 והגברת התחרות בשוק התקשורת; שדווקא עכשיו נפל מסך הברזל ואנשים ששתקו במשך שנים מעיזים סוף סוף לדבר. התחרות והמאבק בין הערוצים סדקו את חומות השתיקה, ויצרו את התמריץ הבסיסי שבלעדיו אין שקיפות וביקורת.

עוד מוקדם לדעת מה מגל השמועות הללו אמת. בשביל זה יש מערכת משפט וחזקת חפות, וצריך כמובן להיזהר מלחרוץ גורלות. אבל מה שברור הוא שעבור רבים הפיצול והתחרות עשו רק טוב. קיומם של אינטרסים מנוגדים ומאבק על נתח השוק מביאים עימם כתוצר לוואי יותר שקיפות וחופש ממה שיכולות לספק מאה סוכנויות ממשלתיות ואלף תקנונים למניעת הטרדה.

אגב, זה גם חלק מהרקע לגל השמועות על הארווי וויינשטיין שמטלטל את הוליווד. המפיק האגדי, שהיה במעמד כמעט מונופוליסטי, החל לזייף לאחרונה, ומעמדו התערער גם עקב תחרות מצד חברות הסטרימינג החדשות. וכאשר התחרות ערערה את המבצר, חומות השקט נפרצו.

זו אמת עתיקה - היחידים שמרוויחים מתעשייה מפוקחת ומונופוליסטית הם המקושרים וראשי התעשייה. לאזרח הפשוט, לעובד, לשחקנית, למגישים המתחילים - תמיד טוב יותר מצב של חופש ותחרות. שם השקר לא מחזיק ועל כל אחד שמנסה להשתיק יקומו מאה שיצעקו בקול גדול.

זה נכון בכלכלה כמו שזה נכון ברעיונות. התחרות בתקשורת, שגם לעיתון זה חלק ביצירתה, שיפרה לאין ערוך את מגוון הדעות, הפלורליזם והדמוקרטיה בישראל, ובזכותה השיח הציבורי בריא וכן הרבה יותר מזה שבעבר.

הלקח עמוק גם יותר מזה: כפי שהשכיל להבהיר חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' מילטון פרידמן - יש קשר הדוק בין קפיטליזם לחירות ודמוקרטיה. בלי מגוון האפשרויות ותנאי החופש הבסיסיים שמביא השוק, אין חירות פרט ואין זכויות אדם. בעולם מפוקח וסגור שהממשלה שומרת עליו ושהחברים בו הם פרחים מוגנים, אין לפרט סיכוי להזדמנות הוגנת.