"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

והוא לא ימשול בך

,עודכן

היא לא נענתה לחיזורים כי הרשמת אותה, אתה פשוט בריון שמשתמש במעמדך כבסם אונס • מצד שני, גם לנו הנשים יש סיבה לערוך בדק בית • 10 הערות בעקבות גל החשיפות של ההטרדות המיניות • וגם וידוי אישי

1. מקווה שרועד לכם. אתה, שכיבושי המיטה שלך נקנו בזכות הכוח. ואתה, שהחזקת בתפקיד ניהולי, והסמכויות שנלוו לו השכיבו נשים למרגלותיך, מתורגלות ב"כך עושים בהוליווד". אתה, שעוד לא עלית בגורל המבוכה הציבורית. וגם אתה, שדבר בך לא גרם לה לעלות איתך לחדר במלון זולת המדרגה המקצועית שלך. אתה לא מושך בעיניה, לא עניינת אותה כבן זוג אפשרי. המעלית לחדר היתה המעלית שלה לתפקיד הבא. אני מקווה שרועד לכם היום.

2. זה נכון. בתעשיית הבידור והעיתונות, נוכחתי במו אוזניי המאדימות או עיניי המתחמקות: גברים מציעים לנשים הצעות אינטימיות, ונשים נענות מתוך חשש לעתידן. היחסים במאוזן קובעים לעיתים את היחס המקצועי במאונך. זה השיח, זו השפה, זה חומר הגלם. אני מסתובבת במערכות התקשורת: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, כנסים מקצועיים. הייתי עדה לרחש המיני, הוטרדתי כמו רבות, אבל עצם היותי אישה דתייה ונשואה שמר אותי בקופסת אתרוג. אל הכללים נחשפתי בגוף שלישי. המעמד החדש שלי כאישה פנויה וגלוית ראש מביא אלי כמגנט את כל המניאקים. מהשנה האחרונה אני יכולה לכתוב ספר.

3. לא תמיד הגברים מקרבנים. יש נשים שסוללות את הדרך למעלה באמצעות הנשיות שלהן. זה לא לגיטימי במידה קרובה. אי אפשר להשתמש בכפתור בחולצה בתור שורה בקורות החיים ואז לבקש שיתייחסו אלייך כמו למרים נאור.

4. ובכל זאת ממוצע הגברים יודעים שיש להם משהו שאין לממוצע הנשים: שררה. אולי הנושא הזה אינו תחת מלחמת המינים אלא תחת מלחמת המעמדות. ניצולן של נשים בטלוויזיה על ידי גברים בכירים מאותה תעשייה הוא מעמד גבוה שמנצל מעמד נמוך. גם פרשת מוטי אלון היתה ניצול מרות וסמכות שאינו מתוקף גבר־אישה. אלימות מינית היא עניין של שליטה. ביציע העיתונות, כמו בשדות אחרים, הבכיר הוא בדרך כלל גבר.

"גבר". מהשורש לגבור. גבר גובר על אישה. "והוא ימשול בך". משהו קמאי שולח את הגברים לעשות מהשררה קרדום אל הסדין. להכניע. לחרוץ עוד איקס על החגורה.

תקשיב לי טוב, גבר דמיקולו, לא גברת עליה. היא לא נענתה לחיזוריך כי הצלחת להרשים אותה. בריון אל"ף משתמש בסם אונס. בריון בי"ת משתמש בכך שהוא בעלים של חברת תקשורת. בריון גימ"ל משתמש בזרועות חסונות בסמטה חשוכה. בריון דל"ת מנצל את הערצתה למגיש הבכיר. אין בכך מחמאה. אתה עלוב כאחרון האנסים.

5. אלכס גלעדי, גבי גזית, עמנואל רוזן ויורם זק הם נציגים של תרבות. כמותם פזורים עוד רבים שנמצאים היום בקפיאה ובלב מתפלל: ששמם לא יעלה מבין הפתקים שבכובע השיימינג. לא תמיד קל לזהות את הטורפים אבל פעמים רבות הם אלו שמתהלכים במערכת בזנב־סנאי שקוף שמוצמד לאחוריהם. הכל שלהם ומשלהם. אם נשאל אותם, הם לא אשמים. הם משכנעים את עצמם לחשוב שהכל היה בהסכמה, מתוך התרשמות עמוקה, בלי קשר לכוח. מצד שני הם רועדים מפחד. יש מי שתספר. הימים הם ימי #metoo, והציבור מחזיק ביד לפידים.

איור: בת-אל בן חורין

6. אני לא אספר, הירגע. אני לא שונאת אותך. אינני מעוניינת לחבר אותך לערימת עצים ולהצית את כל הטוב שאתה עושה בחיים המקצועיים שלך. לא אפרסם לעולם את השם שלך, למרות שבכך אני משאירה באזורי הסכנה נשים אחרות, אולי חלשות ממני, שהיו נענות לבקשה המפורשת והגלויה שלך. ונשרפות באש של עצמן. אפשר להיות כנה, הרי רק שנינו פה. הייתי מוחמאת ונרגשת מההצעה. בכל זאת - זה אתה. חלפה בי מחשבה על מה תוכל להרעיף עלי. על החלומות המקצועיים שלי שתוכל להקפיץ קדימה בנקישת אצבע צרדה. וסירבתי. סירבתי. התרחקתי במנוסה ובנימוס. בערוב ימיי אדע שכל אשר השגתי, בעמל הושג. בזכות כישרון, חריצות, אמת. בלי מעליות. בלי שהגוף שלי שימש מסלול המראה.

7. האומנם מעולם לא השתמשתי בעצמי בגופי? אני מושחת אודם ונועלת עקבים. מודעת לכוח שלי גם בזכות חיצוניות. כולנו משחקות באיזה משחק, ובאמצע המשחק משנות את הכללים. הטיעון על רוח התקופה רלוונטי. גם שאלת שותפות הנשים בתסבוכת הלא נקייה הזאת. לא לגבי אישה ספציפית, לגבי כלל הנשים המתהלכות על הגלובוס. גם אנחנו צריכות לעשות בדק בית.

8. האישה המנוצלת מינית יכולה לשאת כאב קשה, גם אם הסכימה בנפש חפצה. יש שחשבו שהאיש שאליו הן מתמסרות, ושמציע הצעה שאי אפשר לסרב לה בהיות המציע מנהל חשוב או טאלנט נערץ, יהיה בן הזוג שלהן. אם מטים אוזן, אפשר לשמוע בסוף כל יום אשליה מתנפצת. ואם לא הסכימו בנפש חפצה, אלא מתוך פחד: את הדברים אי אפשר להחזיר. מילה שנאמרה, חץ שנורה, כבוד עצמי שנלקח.

9. לא כולאים פה איש בגלל ששיחק בכללים הישנים. הקמפיין הנוכחי עוסק בשמו הטוב של אדם. אם מישהו הביך מישהי לפני עשרים שנה, מגיע לו שיביכו אותו בחזרה. את החלוק של גלעדי הכירו לכאורה נשים נוספות. גם על גזית יש יותר מעדות אחת. הם יכולים להיגרר למילה שלו מול מילה שלה אבל חכם יותר להגיד: היה, טעיתי, אני מתנצל מעומק הלב, לא אעשה לעולם דבר כזה.

לשימושכם, ארבעת שלבי התשובה של הרמב"ם: חרטה, עזיבת החטא, וידוי וקבלה לעתיד. רק כך יבוא תיקון אמיתי לעולם. הכרה שמדובר בהתנהלות לא לגיטימית; הפסקת ההתנהגות הזאת; התנצלות במילים ברורות בפני המוטרדות/מנוצלות; התחייבות פנימית ופומבית שלא לחזור על העקבות.

10. אני רואה את חבריי הגברים מתהלכים בעולם בגמלוניות תמהה. לא כולם נולדו עם סיסמוגרף ג'נטלמני היודע לחוש את הקרקע. הקו בין מחמאה להטרדה דק מנייר ומשתנה מאישה לאישה ומשנה לשנה. אם קמפיין הכוח הנשי החשוב הנוכחי יביא אותנו לעולם רובוטי - אבוי.

הרי פרח נפתח בלב כשמישהו אומר לה שהיא יפה. הרי בלי חיזור תמות הרומנטיקה. אנחנו זקוקות להשקיה מתמדת. היו הוגנים, היו שומרי הראש שלנו, כבדו אותנו, אל תטרפו אישה חלשה מכם, אל תשתמשו בתפקיד או בפיקוד. אבל אל תוותרו על המחמאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמילי עמרוסי

בעלת הטור "חיים שלי" במוסף שישבת. נולדה בירושלים, גדלה בירושלים, מתגוררת בירושלים. אמא לשלושה בנים ובת. אהבתה הגדולה היא כתיבה. השנייה: אפרסמון. בשנת 2009 ראה אור ספר הביכורים שלה - "תריס", ושנה אחר כך יצא ספר הילדים הראשון שלה, "נרי מסתפרי"; החל מ-2017 יוצאים לאור כרכי הסדרה הפופולרית פרי עטה "הפרשה - פרשת השבוע לילדים". מגישה ב"כאן" רשת ב' את התוכנית "אמילי והפרופסור"; שותפה בצוות המגישים של יומן האקטואליה "כאן הערב" ברשת ב'; בעלת טור בירחון הנשים הדתיות "פנימה"; מלמדת כתיבה ועיתונות ושותפה בפרויקטים של יצירה וכתיבה. כיהנה כדוברת מועצת יש"ע בזמן המאבק בתוכנית ההתנתקות ואחריה, וכן ככתבת בחדשות עשר ומגישת תוכנית הבוקר בערוץ.

כדאילהכיר