על המצע המפלגתי ועל הציונות של מרצ

הדיון שהתעורר בימים האחרונים בעקבות ידיעה שפורסמה ב"מקור ראשון" על התייחסות מצע מרצ אל הציונות, החזיר אל הדיון הציבורי את חשיבות המצע. מאז שאני זוכר עצמי בפוליטיקה, היתה ההתייחסות אל המצע מסוייגת.

במפלגות האידאולוגיות עמלו חודשים רבים, לפני הבחירות, על הכנת המצע, והוויכוחים בין יונים וניצים, דתיים וחילוניים, רדיקלים ומתונים הרעידו את מרכזי המפלגות. היו שאמרו שהמצע נועד לבחירות בלבד, וכי המפלגות אינן מקפידות על מימושו.

היו שאמרו שהציבור איננו קורא את המצע, ולכן – אין צורך להוציא עליו אנרגיה מיותרת, שהרי כולם יודעים שהמפלגות הדתיות הן דתיות, שהימין הוא ימין, השמאל הוא שמאל, וזה מספיק.

ב-1999 החליט אהוד ברק, מועמד "ישראל אחת", שבמרכזה מפלגת העבודה, כי אין צורך לפרסם את מצע מפלגתו, וכי די בחוברת כרום נאה, שתמונתו בשערה, כדי להציג את עמדותיו, כמנהיג, בפני הציבור. כיוון שאז עדיין נהגה שיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה, היו שמצאו לכך הצדקה.

בבחירות האחרונות החליט הליכוד לרוץ לבחירות בלי מצע. היו, בתוך המפלגה, כאלה שהרימו גבה, ואשר אמרו כי לא יתכן לבקש את אמון העם מבלי לגלות את אזנו באשר לתכנית לארבע השנים הקרובות, אבל קולם נבלע בהמולת ההיערכות לבחירות.

ברק ניצח ב-1999 גם בלי מצע, כשם שנתניהו ניצח ב-2015 ללא מצע, וייתכן מאד שמפלגות נוספות ילכו בעקבותיהם, כל עוד לא יוכח ההפך.

יפה עשה מי שטרח ב"מקור ראשון", קרא את מצעי מרצ בעשרות השנים האחרונות, והסיק מהם את מסקנותיו. אני מקווה בכל לבי שיתרום בכך להחזרת המצע המפלגתי למקומו הנכון, ולכך שיהיו כאלה שיקדישו זמן לקריאתו, לפני שיחליטו לאיזו מפלגה להעניק את קולם. במדינה דמוקרטית, שאזרחיה יודעי קרוא, זהו הדבר הנכון לעשותו.

המסקנה של העיתון באשר לציוניותה של מרצ מגוחכת, ונשמעת כמו ציד מכשפות כנגד מי שאינו עומד בקנה המידה הלאומני של הצייד. מרצ היא, כמובן, מפלגה ציונית סוציאל דמוקרטית, החברה בהסתדרות הציונית ופעילה בה, כשם שהיא חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי ופעילה גם בו.

יש בה חברים ערבים, וגם חבר כנסת ערבי, שאינם ציונים, אך הם חיים במפלגה ציונית, כפי שיש חברים חילוניים מאד ובולטים מאד ב"בית היהודי" . היהודים והלא-יהודים הנמצאים במרצ מכירים בציוניותה, ומחוייבים למצע המגדיר את ישראל כמדינתם של העם היהודי ושל כל אזרחיה.

העובדה שמצע מרצ אינו חוזר על עצמו באותן מילים בכל מערכת בחירות, מוכיחה כי מדובר במפלגה חפצת חיים, המעדכנת את עמדותיה תוך התמודדות עם מציאות משתנה, ואשר אינה חוששת להתעמת עם המציאות הזו, ולהציע פתרונות משלה.

מרצ אינה צריכה להוכיח לאיש את דבר ציוניותה. היא הוכיחה זאת בעמדותיה ובמאבקי מנהיגיה ברבע המאה של קיומה. איש מבין מי שעמדו בראשה לא היה מוכן לעשות זאת אפילו לרגע אחד, אילו היה מדובר במפלגה שאינה ציונית, ובכללם גם כותב השורות הללו.