מנהיג מפלגת העבודה, אבי גבאי, העמיד אתגר לימין בעמדות שהביע לגבי ההסדר עם הפלשתינים. בימין קיימת שאננות לגבי האפשרות לאבד את השלטון למפלגה מהמרכז או מהשמאל, אבל אפשר להעריך שקריסה אלקטורלית בהחלט יכולה להתרחש, אולי אפילו בבחירות הבאות.
צריך להבדיל בין שני היבטים: המנהיגות שאנחנו מזהים כמועמדת לראשות הממשלה ולידה - העמדות של המפלגות כפי שמובעות על ידי מנהיגיהן ויכולת התמרון שלהם על פי מצעיהן. בהיבט הראשון, אם מעמידים את בנימין נתניהו מול גבאי - האחרון נמצא בפיגור גדול. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה על מידת האמון במוסדות המדינה מתגלה נתון שהפרסומים השונים הצליחו איכשהו להחביא. מתברר שמידת האמון בסקר שפורסם בקיץ האחרון בראש הממשלה נתניהו היא 49 אחוזים. זה שיעור גבוה באופן מפתיע, בהתחשב במסע החקירות הבלתי נגמר. לעומתו, גבאי כמנהיג חדש של מפלגת העבודה מדשדש איפשהו בין 20 ל־30 אחוזים וקיימת לגביו כאישיות פוליטית אי ודאות גדולה.
אבל בהיבט של יכולת תמרון מדינית, נראה שראש הממשלה כבול בידי הימין בתוך הליכוד ובידי מנהיגי הבית היהודי, ויכולתו הולכת ומצטמצמת בנושא הפלשתיני. גבאי, בדברו על אי עקירת יישובים, ביטא למעשה את מתווה ההסדר שהיה מוסכם בחודש מאי 2016 בין ראש הממשלה לבין יו"ר העבודה באותה עת, יצחק הרצוג, וכן מנהיגי ערב בראשותו של הגנרל א־סיסי. כל העדויות מצביעות על כך שהימין בליכוד ובבית היהודי שם את הווטו שלו בעיתוי שהכריח את נתניהו לחזק את ממשלתו כדי לשרוד את ממשל אובאמה. התוצאה, בכל אופן, היא שהמתווה המדיני נשאר, אך היכולת לשאת ולתת עליו ולסגור הסדר ביניים עם הפלשתינים נחסמה.
האם מהלך ימני כזה של חסם מדיני גורף באמת היה לרצון כלל מצביעי הימין, ובייחוד מצביעי הליכוד? כאן אבי גבאי עלה על נקודת מפתח אסטרטגית: בסקרים של השנים האחרונות כבר שואלים פחות על "מדינה פלשתינית" ויותר - האם אתה בעד משא ומתן לשלום? האם אתה מאמין שמו"מ כזה יוביל בשנים הקרובות לשלום? התשובה לשאלה הראשונה היא כ־60 אחוזים. אין תשובה לגבי כמה מאלה מצביעי ליכוד. בהערכה זה לפחות חצי מהמצביעים, אבל גם אם מדובר רק בעשרה אחוזים זה גוש משמעותי, משום שמאחורי הגישה המתונה מסתתרות עוד עמדות שנחשבות למרכז פוליטי בישראל. רק כ־24 אחוזים מהציבור מאמינים שמו"מ יוביל לשלום. לכאן מכוונת עמדת גבאי שאין מה לדבר על עקירת יישובים. על הפרק רק מתווה להסדר ביניים, שעבורו ישראל לא תיכנס להרפתקה של פינוי יישובים.
הימין הולך ומאבד את המשבצת הזאת, ואילו גבאי מנסה להיכנס אליה - כי שם עמד הליכוד עד לפני כמה שנים. קואליציית הימין נהנית בינתיים מהיתרונות הגדולים של נתניהו כמי שיכולת התמרון הבינלאומית שלו חוסכת לישראל הרבה דם. אבל בשלב מסוים הנוקשות המדינית (הלאווים של הממשלה לרשות הפלשתינית) תחבור תודעתית לעצירת הרכבות, מתווה הכותל הרמוס ועוד עמונה - וכמה אחוזים יזוזו ליאיר לפיד או למפלגת העבודה.
בהיבט של יכולת תמרון מדינית, נראה שרה"מ כבול בידי הימין בתוך הליכוד ובידי מנהיגי הבית היהודי, ויכולתו מצטמצמת
מנהיג מפלגת העבודה, אבי גבאי, העמיד אתגר לימין בעמדות שהביע לגבי ההסדר עם הפלשתינים. בימין קיימת שאננות לגבי האפשרות לאבד את השלטון למפלגה מהמרכז או מהשמאל, אבל אפשר להעריך שקריסה אלקטורלית בהחלט יכולה להתרחש, אולי אפילו בבחירות הבאות.
צריך להבדיל בין שני היבטים: המנהיגות שאנחנו מזהים כמועמדת לראשות הממשלה ולידה - העמדות של המפלגות כפי שמובעות על ידי מנהיגיהן ויכולת התמרון שלהם על פי מצעיהן. בהיבט הראשון, אם מעמידים את בנימין נתניהו מול גבאי - האחרון נמצא בפיגור גדול. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה על מידת האמון במוסדות המדינה מתגלה נתון שהפרסומים השונים הצליחו איכשהו להחביא. מתברר שמידת האמון בסקר שפורסם בקיץ האחרון בראש הממשלה נתניהו היא 49 אחוזים. זה שיעור גבוה באופן מפתיע, בהתחשב במסע החקירות הבלתי נגמר. לעומתו, גבאי כמנהיג חדש של מפלגת העבודה מדשדש איפשהו בין 20 ל־30 אחוזים וקיימת לגביו כאישיות פוליטית אי ודאות גדולה.
אבל בהיבט של יכולת תמרון מדינית, נראה שראש הממשלה כבול בידי הימין בתוך הליכוד ובידי מנהיגי הבית היהודי, ויכולתו הולכת ומצטמצמת בנושא הפלשתיני. גבאי, בדברו על אי עקירת יישובים, ביטא למעשה את מתווה ההסדר שהיה מוסכם בחודש מאי 2016 בין ראש הממשלה לבין יו"ר העבודה באותה עת, יצחק הרצוג, וכן מנהיגי ערב בראשותו של הגנרל א־סיסי. כל העדויות מצביעות על כך שהימין בליכוד ובבית היהודי שם את הווטו שלו בעיתוי שהכריח את נתניהו לחזק את ממשלתו כדי לשרוד את ממשל אובאמה. התוצאה, בכל אופן, היא שהמתווה המדיני נשאר, אך היכולת לשאת ולתת עליו ולסגור הסדר ביניים עם הפלשתינים נחסמה.
האם מהלך ימני כזה של חסם מדיני גורף באמת היה לרצון כלל מצביעי הימין, ובייחוד מצביעי הליכוד? כאן אבי גבאי עלה על נקודת מפתח אסטרטגית: בסקרים של השנים האחרונות כבר שואלים פחות על "מדינה פלשתינית" ויותר - האם אתה בעד משא ומתן לשלום? האם אתה מאמין שמו"מ כזה יוביל בשנים הקרובות לשלום? התשובה לשאלה הראשונה היא כ־60 אחוזים. אין תשובה לגבי כמה מאלה מצביעי ליכוד. בהערכה זה לפחות חצי מהמצביעים, אבל גם אם מדובר רק בעשרה אחוזים זה גוש משמעותי, משום שמאחורי הגישה המתונה מסתתרות עוד עמדות שנחשבות למרכז פוליטי בישראל. רק כ־24 אחוזים מהציבור מאמינים שמו"מ יוביל לשלום. לכאן מכוונת עמדת גבאי שאין מה לדבר על עקירת יישובים. על הפרק רק מתווה להסדר ביניים, שעבורו ישראל לא תיכנס להרפתקה של פינוי יישובים.
הימין הולך ומאבד את המשבצת הזאת, ואילו גבאי מנסה להיכנס אליה - כי שם עמד הליכוד עד לפני כמה שנים. קואליציית הימין נהנית בינתיים מהיתרונות הגדולים של נתניהו כמי שיכולת התמרון הבינלאומית שלו חוסכת לישראל הרבה דם. אבל בשלב מסוים הנוקשות המדינית (הלאווים של הממשלה לרשות הפלשתינית) תחבור תודעתית לעצירת הרכבות, מתווה הכותל הרמוס ועוד עמונה - וכמה אחוזים יזוזו ליאיר לפיד או למפלגת העבודה.
אמנון לורד
גבאי מאתר ואקום במרכז־ימיןבהיבט של יכולת תמרון מדינית, נראה שרה"מ כבול בידי הימין בתוך הליכוד ובידי מנהיגי הבית היהודי, ויכולתו מצטמצמת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו