המכשול העיקרי בפני מניעת הגרעין האיראני - אירופה

ב־2003, חודשים ספורים לאחר חשיפתה ברבים של תוכנית הגרעין החשאית של איראן, פתחו שלוש המעצמות האירופיות - בריטניה, צרפת וגרמניה - במו"מ עם טהרן על הקפאת פעילות משטר המולות להשגת יכולות שיאפשרו ייצור נשק אטומי.

השיחות, שאליהן צורף מאוחר יותר הנציב לענייני חוץ של האיחוד האירופי, הוגדרו "דיאלוג ביקורתי". בחוגים דיפלומטיים נפוצה אז בדיחה על משמעותו האמיתית של המונח: נפגשים להם אירופאים ואיראנים יחדיו ומביעים ביקורת על ארה"ב. המו"מ ההוא העניק לאיראן אפשרות להתקדם בתוכניותיה לפתח עצמאות גרעינית. טהרן לא עמדה בכל סיכום שלו התחייבה. במילים אחרות: האירופאים נכשלו לחלוטין במאמציהם. שר החוץ הגרמני דאז, יושקה פישר, צוטט אומר שעל העולם להשלים עם איראן גרעינית. עם גישה כזו, לא פלא שהאיראנים המשיכו לעשות כרצונם.

רק שלוש שנים לאחר מכן, עם בחירתו של אחמדינג'אד "הקיצוני" לנשיאות, הצהרותיו בדבר היעלמותה של ישראל ממפת העולם והעברת הסוגיה האיראנית לטיפולה של מועצת הביטחון, החלו האירופאים לגלות רצינות רבה יותר כלפי איראן. בימי אובאמה היו בפריז ובלונדון ממשלות שגם גילו עמדה תקיפה יותר כלפי טהרן מאשר וושינגטון. גם גרמניה היתה מוכנה, בלחץ חיצוני, להקריב את האינטרסים הכלכליים שלה באיראן למען הטלת עיצומים גוברים על האיראנים. אולם הנחישות האירופית הזו קרסה כשהתברר לאירופים שממשל אובאמה מתכוון להגיע בכל מחיר לעסקה עם האיראנים. ברגע שהוסרו העיצומים על איראן, נפתח המרוץ אחר השוק האיראני.

כעת לא מעוניינים האירופאים להחזיר את הגלגל לאחור. "הסכם וינה", עם כל החורים הרבים שבו, הוצג כהישג של הדיפלומטיה האירופית. בימים שבהם עתידה של אירופה לוט בערפל, בריסל, פריז וברלין, ובאופן מפתיע גם לונדון, נחושות בדעתן לא לאפשר לממשל טראמפ להתיר את העסקה עם האיראנים. אירופה, המבקשת להתנתק מארה"ב, הפכה תלויה באיראן, ולכן היא מוכנה להיאחז בכך שאיראן ממלאת את חלקה בכל הנוגע לסעיפי התוכנית הגרעינית, ולהתעלם מהתגרויותיה בקהילה הבינלאומית. בהודעה משותפת שפרסמו מרקל, מקרון ומיי, מובעת דאגה מפני השלכותיה הביטחוניות של התנתקות אמריקנית מ"הסכם וינה". האירופאים מוכנים לתת לאיראן שוב את האפשרות לשטות בהם. כשם שאירופה הפכה למכשול העיקרי בהשגת התקדמות מדינית במזה"ת בגלל תמיכתה העיוורת והבלתי מותנית בפלשתינים, כך היא גם המכשול העיקרי בפני מניעתה של תוכנית הגרעין האיראנית.