"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הכרת התנ"ך - משימה עליונה

,עודכן

שנים של לימוד פורמלי עם נוסחאות מנוכרות ביחד עם טקסט שנראה ארכאי ולא נוגע בחיי התלמיד, הולידו אדישות כלפי ספר הספרים שהוא תעודת הזהות שלנו כעם. גם המתח הידוע בין דת לחילון גרמו להתרחקות מהתנ"ך. "זה של הדתיים". החברה הישראלית צריכה לראות בתוצאות הסקרים על לימודי התנ"ך תמרור אזהרה או חלק מקללות השנה החולפת שיש למגר.

במקביל, השיח התקשורתי והאקדמי אימץ בשנים האחרונות עמדה נרגנת כלפי מה שמכונה "הדתה" - מונח מלאכותי שיצר מהומה רגעית סביב הניסיון הטבעי לחבר את התלמיד הישראלי עם המסורת הדתית של עַמו. רק חלק קטן בחברה הישראלית אנטי־דתי או אתיאיסט (שתי הגדרות שונות) באופן מוצהר. הרוב הישראלי הוא מסורתי - במובן שהמסורת הדתית ממלאת תפקיד חיובי בחייו, במינון גדול או קטן.

כל הורה צריך לשאוף שילדיו יכירו את חמשת החומשים ואת ספרי הנביאים והמלכים, המספרים על התגבשותנו כעם בארץ חמדת אבות, על קוממיותינו וחורבננו, ועל נבואות הגאולה שהתגשמו בימינו. טוב שנפתלי בנט ומשרד החינוך מדגישים את מחויבותם לחיבור תלמידי ישראל לתנ"ך, אבל אסור להפיל את האחריות רק עליהם. מדובר במשימה עליונה המוטלת על כולנו להכיר את אוצרות הרוח ששום אומה לא העמידה מעולם לצאצאיה כפי שזכינו אנו. מתלוננים על רדידות הדור, על התמכרותו למסך הקטן? חברו את הצעירים אל הספר הזה שהוא חיינו ואורך ימינו וממנו נחזק גם את צדקת ישיבתנו בארץ.

כתבתי לא אחת שבנושא הקניית התנ"ך, הילדים אינם מבדילים בין משלבי השפה השונים. אם מקריאים דרך קבע את הסיפור התנ"כי כמות שהוא, בלי לעגל פינות (כמובן, תוך הסבר מילים קשות), הם לא חושבים שמדובר בשפה גבוהה או ארכאית. מבחינתם, עם החברים מדברים באופן אחד, בטלפון כותבים באופן אחר, כשצופים בסרט או קוראים בספר עכשווי שומעים עוד אופנים של השפה, וכשקוראים תנ"ך, מופיע עוד אופן של העברית. אחר, אך לא מנוכר. שפת העתיקים הופכת חלק מהמאגר הלשוני של הצעירים.

השפה היא אמצעי. אם קוראים נכון ומבינים את המילים, הסיפורים תופסים את הדמיון יותר מכל סדרת מציאות בטלוויזיה. שנים רבות אני מקריא לילדיי את ספרי התנ"ך, את רובם. אין ילד שעיניו אינן מתרחבות מהזדהות עם שמואל הקטן השוכב במיטתו ושומע לראשונה את האל מדבר אליו אבל שלוש פעמים רץ אל עלי הכהן בחושבו שהוא זה שקורא לו. עד שהוא לומד והופך לנביא. ולא רק שמואל בשילֹה, לפני 3000 שנה; גם ילדינו יכולים ללמוד. בנפשנו היא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דרור אידר

בעל טור במגזין

כדאילהכיר