ניצחון שיוסיף הרבה התלהבות לזו שכבר קיימת בבית"ר
בית"ר ירושלים הגיעה למשחק חוץ ביתי במושבה. זה היה מפגש קצוות - מצד אחד בית"ר בעלת האופי ההתקפי, ומהצד שני מכבי פ"ת, אולי הקבוצה בעלת האופי ההגנתי ביותר בליגה.
תנו לקהל הירושלמי שביב של הצלחה והא כבר יגיע בהמוניו, כך שהאורחים נהנו מתמיכה אדירה של אלפי צהובים שחורים ביציעים. האווירה הזו, בתוספת הרוח הגבית משני הניצחונות במחזורי הפתיחה הקנו לבית"ר הרבה תנופה בפתיחת המשחק, שבו היא שלטה לחלוטין.
הירושלמים הניעו את הכדור במהירות והפגינו הרבה ביטחון ועליונות. מנגד, פ"ת נראתה מאוד מבוהלת וחסרת אונים.
בית"ר באה על שכרה עם שער מוצדק לאחר מהלך קבוצתי מרשים, והמשחק נראה מבטיח מאוד מבחינתה. ציוות מעניין היה של אריק סאבו בעמדת המגן הימני. הוא אמנם לא מגן טבעי, אבל ההשתלבות שלו בתפקיד היתה טובה.
באחת הפעמים הבודדות שפ"ת ראתה את חלק המגרש של בית"ר, הגיע המהלך שנראה בשלב הזה כמשמעותי מאוד. אלון יפת טעה בגדול במקרה הזה, שכן סירושטיין אחז קלות באבידור, שבהצגה גדולה זרק את עצמו והחזיר את קבוצתו לעניינים משום מקום.
תמוה מאוד שרפואה השתהה עם החילוף לאחר המתנה הגדולה שהקבוצה שלו קיבלה. לא היה שום צורך מבחינתו להמשיך עם שלושה בלמים מול עשרה שחקנים, ועד ההפסקה פ"ת לא הצליחה לתרגם את היתרון המספרי לשליטה במשחק ולמצבים רציניים מול קליימן.
פ"ת, שגם בעונה שעברה היתה קבוצה עם אופי הגנתי, הגבירה את המגמה הזו העונה עם הבאתם של הרבה שחקנים לחלק האחורי. זו קבוצה מאוד פיזית ואגרסיבית, אבל מוגבלת ומסורבלת מאוד בחלק ההתקפי.
למרבה ההפתעה, גם לאחר ההפסקה רפואה לא שינה את המערך וקשה היה להרגיש שלקבוצה שלו יש יתרון של שחקן. בית"ר זיהתה וניצלה את החשש הזה כדי להישאר חזק בתמונת המשחק.
רפואה המתין לדקה ה-60 כדי להכניס שחקן התקפה (ארבייטמן), אבל זה היה דווקא במקום שחקן קדמי אחר (סומה החלש). המאמן הפתח תקוואי השתחרר חלקית מהפחד הגדול שליווה את ניהול המשחק שלו רק בחלק האחרון של המשחק, וסוף סוף שינה מערך עם כניסתו של ניניס (רכש מעניין מאוד), אבל תמונת המשחק לא השתנתה. בית"ר יזמה יותר וחיפשה הכרעה. צריך לציין את פול אדגר הצעיר שנכנס כמחליף והפגין יכולת נהדרת.
כמה קבוצות בליגת העל אנחנו מכירים שעם עשרה שחקנים מטילות את יהבן על ההתקפה בדקות הסיום? כמה סמלי שהייסטר, מגן שמאלי, מגיע לרחבה וכובש שער ניצחון מוצדק ומרשים, שיוסיף עוד הרבה התלהבות לזו שכבר קיימת בקבוצה.
הרבה מחמאות לגיל לבנדה, שהעלה למגרש קבוצה מגובשת והתקפית, שבהרבה דקות היה כיף לראות אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנושלמה שרף
מגדולי מאמני הכדורגל בישראל. שיחק בצעירותו בהפועל כפ"ס, אבל התפרסם בעיקר בזכות הישגיו על הקווים. הוביל את מכבי חיפה לאליפות ראשונה בהיסטוריה (בסך הכול שלוש אליפויות), אימן את נבחרת ישראל במשך שמונה שנים, באחת התקופות המרגשות שלה ומשמש כבר 20 שנה כפרשן כדורגל, כולל בתוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט. שרף מחזיק גם בתואר המנהל המקצועי של בית"ר נס טוברוק, שידוע בזכות טיפוח כישרונות צעירים.
