ארז, להיכשל זה אנושי

כנער, העבודה הראשונה שלי היתה במסעדת פאסט פוד. הייתי צריך להביא צ'יפס ממחסן הקפואים ובדרך חזרה איבדתי את המפתחות למחסן. נכשלתי. בעבודה אחרת, שימשתי אחראי מחלקת מולטימדיה בחנות צעצועים ולא עמדתי ביעד - למכור חמישה משחקי וידאו ביום. נכשלתי. לפני הצבא עבדתי כסדרן בבית קולנוע וחבורה של נערים עשו לי שכונה בהקרנה של "הצעקה 3" והפריעו לצופים האחרים. נכשלתי. כעיתונאי זה יהיה שקר גס אם אומר שמעולם לא טעיתי, או שעמדתי בכל היעדים שהוצבו לי עם אפס תקלות. נכשלתי בעבר, וכנראה אכשל גם בעתיד.

אגלה לכם סוד קטן: כישלון הוא לא מנת חלקם של ספורטאים בלבד. בן אדם ממוצע נכשל במהלך חייו שוב ושוב. זו הסיבה שכאשר ארז אדלשטיין אמר במסיבת העיתונאים אחרי התבוסה לאוקראינה "כשתהיה ספורטאי אז תבין" - הוא הביך בעיקר את עצמו, מכיוון שמשפט אחד לפני כן הוא אמר, ובצדק, שספורטאי הוא לא מכונה. כולנו בני אדם, כולנו נכשלים. אבל ארז "אני לא מכיר את המושג כישלון" אדלשטיין - הוא רק מתאכזב. הוא לא נכשל.

על פניו, אין חשיבות גדולה במיוחד להגדרה המילולית של מה שקרה ביורובאסקט. אבל כן יש משמעות בהכרה, בהפנמה של המציאות. והמציאות של אדלשטיין מלאה ברעשי רקע שמדירים שינה מעיניו.כמו למשל, העובדה שהנבחרת לא התאכסנה בחדרי ההלבשה הביתיים בדרייב־אין וביד אליהו, חדרים מאובזרים, מרווחים ומפנקים יותר מאלו של הקבוצות האורחות. בראיון ל"ישראל היום" שפורסם לפני היורובאסקט, הוא טען שזו היתה קביעה של פיב"א, אך על פי אנשים בנבחרת, זו היתה החלטה של אדלשטיין - בדרייב־אין מכיוון שלא הצליח להגיע עם הפועל ת"א "לארץ המובטחת", בהיכל כי הצלקות ממאורעות 2:27 עדיין לא הגלידו.

בכדורסל נטו, אדלשטיין היה צריך להיות גדול מאמני ישראל. יותר מפיני גרשון, יותר מדיוויד בלאט. מאמנים אוהבים לומר שהדברים הקטנים הם אלו שמנצחים משחק כדורסל, אבל אצל אדלשטיין הדברים הקטנים לא נותנים לו מנוח. ההתעסקות האינסופית במה ההוא אמר, ומה שההוא כתב, והיכולת לזכור ולא לשכוח את הכל - כל אלו הפכו את תקוות האימון הגדולה ביותר שלנו למאמן שבגיל 56 ייפרד מהנבחרת כשעתידו לוט בערפל. לאן ילך? מכבי ת"א - כל מילה מיותרת. בהפועל ירושלים הוא זוכה להערכה אבל אין סיכוי שימונה בעתיד הקרוב. שאר הקבוצות בליגה לא בנויות כדי להכיל אישיות מורכבת כמו שלו.

אדלשטיין אוהב להשתמש במונח "אדג'סמנטס", התאמות. ביום שאחרי, הוא צריך להתאים את עצמו למציאות. להבין שלהיכשל זה עניין אנושי. להפנים שאם רעשי הרקע מפריעים, אז צריך לנטרל אותם. אם הבעיה היא מה שכותבים "אנשים־שלא־עסקו־בספורט־מקצועני" - אז לא לקרוא, לשמוע או לצפות בהם. הם כישלון. סליחה, אכזבה.