מעבר לגבול: אל תשכחו את איראן

בעת שעיני העולם המודאג, ובצדק, מופנות לעבר האיומים הגרעיניים של צפון קוריאה, בפינה אחרת של היבשת מדינה סוררת אחרת, איראן, משלימה שלב נוסף בתוכניתה לבצר את נוכחותה בסוריה, כחלק מאסטרטגיה כוללת ליצור מרחב שיעי. הנשיא אובאמה פתח בזמנו את שערי סוריה והאזור כולו לרווחה לחדירה האיראנית - הן כתוצאת לוואי מהמאבק המשותף בדאעש והן מתוך כוונה ליצור איזון כביכול במזרח התיכון בין הגוש הסוני בראשות סעודיה והגוש השיעי בהובלת איראן.

גם ממשל טראמפ, אף שהצהיר שהוא מתנגד לחדירה האיראנית, טרם נקט צעדים מעשיים. בגלל הפוקוס הכמעט בלעדי על צפון קוריאה, מתעלם רוב העולם מהעובדה שבשל הסכם הגרעין שהמעצמות חתמו עימה, גם טהרן יכולה בכל עת שתרצה, ובוודאי בתום שש השנים שעוד נותרו להסכם, להפוך למעצמה גרעינית מלחמתית. בניגוד לצפון קוריאה שמטרותיה כנראה מוגבלות יותר, היא רואה בפוטנציאל הגרעיני והטילי שלה אמצעי להגשמת שאיפותיה ההגמוניות.

ה"ניו יורק טיימס", שלא הסתיר את תמיכתו בהסכם עם איראן, החל בימים האחרונים להראות סימני דאגה והתפתחות לגבי איום ההתפשטות האגרסיבית של איראן ותפקידה כיוזמת וכמבצעת טרור. יש להניח שלפחות בחלקו השינוי הזה נובע גם מהמגמה הבלתי נלאית של העיתון לנגח את ממשל טראמפ בכל עניין, כולל אוזלת היד שלו בנושא איראן וסוריה, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת המצב. כך נכתב באחד המאמרים שהתפרסמו בשבוע שעבר: "עד כה נראה שממשל טראמפ מוכן לוותר על סוריה לטובת רוסיה... אך על וושינגטון להבין את המשמעות האמיתית של זה, דהיינו לוותר עליה לטובת האיראנים". ועוד המאמר ממשיך: "אם לארה"ב אין יותר עניין בסוריה... איראן היא זו שתהיה הדומיננטית בדמשק".

אמנם גם לרוסיה יש מה לומר בהקשר זה, כפי שמאמר ה"ניו יורק טיימס" מציין, האינטרס של רוסיה לגבי סוריה הוא בעיקר בהקשר לבסיסים הצבאיים שלה, ושאיפותיה הגיאופוליטיות של בעלת בריתה האסטרטגית איראן אינן נתפסות על ידיה כמכשול מבחינה זאת.

מאמר אחר באותו עיתון מדווח כי "איראן פועלת לשינוי פני המזרח התיכון באמצעות 'מפעיל' ערבי - חיזבאללה - שעומד בפרוטרוט על הרשת הענפה שטהרן הקימה בכל האזור, לרבות סוריה, עיראק ותימן נוסף על לבנון לקידום מטרותיה - רשת שבמוקדה נמצא אותו ארגון טרור מוכר. שני המאמרים מציינים שהגם שסוריה בשליטת משפחת אסד היתה תמיד אויבת מושבעת של ישראל, שליטי דמשק בעבר ידעו שהתגרות בנו עלולה לעלות להם בשלטונם. כעת, מאחר שבשאר אסד הפך למעשה לבן חסותה של איראן, מציאות זו עלולה להשתנות במהרה.

יש להניח שגורמי המודיעין והביטחון בישראל מודעים היטב למתרחש מעבר לגבול הצפוני ושהם נוקטים צעדים בהתאם בכל התחומים. אך משימה לא פחות דחופה היא לשכנע את ממשל טראמפ הידידותי באשר לסכנות שבאיראניזציה של סוריה ולבנון כדי שינקוט מדיניות פעילה ונמרצת שתמנע זאת. שואל מחברו של אחד המאמרים הנ"ל בעיתון הניו־יורקי, המומחה לסוריה פרופ' דוד לש: "איראן משתלטת על סוריה. האם מישהו יעצור את זה?" גם אנחנו שואלים.