"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הארכת מצב חירום: סבך אינטרסים

,עודכן

בישיבתה השבוע החליטה הממשלה להאריך את מצב החירום בישראל בעוד כשנה. אין דבר יותר מובן מאליו - ממש כמו הסעיף השבועי המאשר את נסיעות השרים לחו"ל ואת מחליפיהם בעת היעדרם. להוציא מקרים נדירים, אין ויכוח בממשלה. הסכנות תמיד קיימות, גם אם הן מתחלפות. העובדה שאין שום מדינה דמוקרטית אחרת בעולם שמצב החירום בה לא הפסיק לרגע מאז שנולדה, ואין שום מדינה אחרת שמצב החירום בה ארוך כל כך, אינה מטרידה את ממשלות ישראל יתר על המידה. גם לא העובדה שמצב זה מנוצל לכל כך הרבה דברים שאין דבר ביניהם ובין חירום.

ההתנגדות לביטול מצב החירום נובעת מן החשש לנפילת מבנים חוקיים שלמים, אשר הוקמו מתוך נוחיותם של מקבלי ההחלטות לדורותיהם: אלו אשר במקום לחוקק, העדיפו לחתום על צווים ותקנות שתוקפם כתוקף חוקים, בלי לעבור את תהליך החקיקה המסורבל בכנסת, ותוך הסתפקות בהארכת החקיקה האלטרנטיבית הזו מדי חודשים אחדים.

אחד היעדים שלי כשר המשפטים היה לשים קץ למצב החירום המוכרז. קיבלתי את ברכתו של רה"מ דאז, אהוד ברק, למהלך, הקמתי ועדה בין־משרדית, והוחל בעבודה אינטנסיבית מאוד להכנת "חוקי סל" שיאפשרו את המשך תפקודי המערכת בלי שהדבר יהיה תלוי בהמשך קיומו של מצב חירום. משרד החקלאות היסס מאוד לשתף פעולה, כי מתברר שקביעת מחירים של מוצרים רבים נעשית על ידי צווים, וביטול מצב החירום יחייב לעבור לחקיקה. משרד הביטחון, כצפוי, היה מסויג, משום שעל פי החוק, יש בידיו סמכויות כמעט בלתי מוגבלות להפקיע מן האזרחים רכב ובתים, וכל אשר להם בעת חירום. נכון שלא נעשה שימוש פרוע בסמכויות הללו, אבל התחושה שלעת חירום ניתן להשתמש בהן, גרמה למשרד לנקוט העדפה חד־משמעית להנצחת מצב החירום. גם מעצרים מינהליים של אזרחי ישראל מותנים בקיום מצב חירום, וכדי לקיימם גם באין מצב חירום יש צורך בחקיקה מיוחדת, שממנה רצתה המערכת להימנע.

אבל לא רק הם. אחד הגורמים הקיצוניים בהתנגדותם, במשק, היה הסתדרות העובדים. אני מודה שלא ציפיתי לכך. והנה סיפור המעשה: מצב החירום מאפשר למדינה לחייב עובדים חיוניים לעבוד גם בעת שביתה. ביטול מצב החירום יחייב את המדינה לחוקק חוק מיוחד להפעלת שירותים חיוניים גם בעת שביתה, ולכך לא היתה ההסתדרות מוכנה בשום אופן. פרנסיה איימו בהשבתת המשק כולו אם יחוקק חוק כזה.

מצב החירום הזוכה להארכה אוטומטית הוא כתם בספר החוקים שלנו. אם וכאשר ייווצר מצב חירום המצדיק זאת, יהיה אפשר להכריז עליו, לפיו חוק יסוד: הממשלה. במשרד המשפטים עדיין נמשך המאמץ להחליף את מצב החירום בחוקי קבע ספציפיים, אבל המאמץ הזה מחייב זירוז.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר