סוריה והגרעין: לקח תקיפת הכור

השבוע ימלאו עשר שנים להשמדת הכור הגרעיני שביקש בשאר אל־אסד לבנות בצפון סוריה בסיוע צפון קוריאה. ישראל הרשמית נמנעה אמנם מלקבל אחריות לתקיפה, אך היו אלו הסורים עצמם שמיהרו להאשים את ירושלים, ומאוחר יותר אישרו גם מקורות רשמיים אמריקניים, ובראשם נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש, כי אכן ישראל היא שעמדה מאחורי השמדת הכור.

למרות החשש מתגובה סורית נמנע בשאר מלהסתכן בפתיחת חזית עימות מול ישראל והעדיף לעבור לסדר היום על השמדת הכור. בכך בא הקץ לתוכנית הגרעין שלו, שבעזרתה קיווה להשיג חסינות מפני כל איום על משטרו מבית ומחוץ, ואפשר אף שקיווה להשיג איזון אסטרטגי מלא ומוחלט מול עוצמתה של ישראל. העובדה שהסורים ייחסו את התקיפה לישראל סייעה גם בשיקום יכולת ההרתעה הישראלית, שניזוקה קשה בעקבות מלחמת לבנון השנייה שהתנהלה שנה קודם לכן. מלחמה זו הסתיימה בתחושה בצד השני כי ישראל ספגה מהלומה קשה וכי אין לה מענה אפקטיבי לטילים של חיזבאללה, שכמותם נמצאו גם בידיה של דמשק.

בעקבות המלחמה אף השתעשע בשאר במחשבה שמא ראוי לו ללכת בעקבות חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, להתיר ביצוע פיגועי טרור בחזית רמת הגולן ולאיים על ישראל במטחי טילים אם תנסה להגיב ולהכות בסוריה. השמדת הכור הסורי שינתה, אפוא, את מהלך הדברים מן הקצה אל הקצה.

אפשר רק לשער מה היה קורה אילו בשאר היה מצליח לשים ידו על נשק גרעיני. מדובר, אחרי הכל, בשליט שלא היסס להשתמש בנשק כימי נגד בני עמו שלו. עוד קודם לשימוש בנשק כימי הוביל בשאר מלחמת שמד נגד תושביה של סוריה, שהותירה אחריה קרוב לחצי מיליון הרוגים ואילצה יותר משליש מאוכלוסייתה של המדינה, כ־8 מיליון איש, לנוס ולמצוא מחסה כפליטים מחוץ לגבולותיה של סוריה.

כדאי גם להיזכר כיצד הסבירו מנהיגי העולם לישראל במשך שנים ארוכות כי אל לה להתרגש ממצבורי הנשק הכימי שבידי המשטר הסורי. שהרי, כך הם טענו, מדובר במשטר רציונלי שבראשו מנהיגים פרגמטיים וריאליסטיים המבינים את גודל הסיכון שבשימוש בנשק כימי, ולכן הם מחזיקים בו רק כאמצעי הרתעה אך לעולם לא יעשו בו שימוש. הסברים דומים שומעת, אגב, ישראל בעשור האחרון בכל האמור בפרויקט הגרעין של איראן.

בזיכרונותיו מתאר נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש כיצד התחנן בפניו ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד אולמרט, כי יורה לצבא האמריקני לפעול להשמדת הכור הסורי, אלא שבוש נאלץ להשיב את פניו של אולמרט ריקם. זאת משום שקהילת המודיעין האמריקנית טענה כי אין בידיה מידע היכול לאשר את הטענה הישראלית, ולפיה הסורים פועלים להשגת נשק גרעיני, ולכן אין היא יכולה להעניק לנשיא בוש גיבוי ואור ירוק, שלו היה זקוק כדי להורות לצבאו לתקוף בסוריה. לכן נאלץ בוש, שנחשב ובצדק לאחד הנשיאים הידידותיים שהיו לישראל בבית הלבן, להשיב את פניה של ישראל ריקם ולהפקירה לגורלה.

• • •

סיפור היסטורי מרתק זה הוא בעל רלוונטיות לאתגרים שבפניהם ניצבת כיום ישראל בחזית הצפונית. שוב מבקשת ירושלים סיוע מבעלות בריתה, ארה"ב ורוסיה, ושוב היא מזהירה אותן מהתבססותה של איראן בסוריה ומהפיכתה של מדינה זו לבסיס לפעולה בעבור משמרות המהפכה לחופי הים התיכון. בסיס שינוצל כדי לפעול נגד ישראל ולכל הפחות כדי לאיים עליה.

אלא שרוסיה וארה"ב אינן מגלות הבנה לחשש הישראלי מפניה של איראן ולמעשה מבטלות אותו כלאחר יד. מתברר, אפוא, כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה וכי אי אפשר לסמוך על איש, אף לא על ידידיה של ישראל, שיעשו את העבודה בעבורה. שהרי בעולמנו מי שאינו מסוגל ונחוש להגן על עצמו, אל יצפה לסימפתיה ובוודאי לא לסיוע מאיש.