"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קצינים ומחנכים

,עודכן

לאחרונה יזם שר החינוך, גדעון סער, תוכנית לפתיחת שערי בתי הספר בפני קציני צה"ל, שאמורים לעודד את תלמידי התיכון להתנדב לשירות קרבי. תוכנית זו לא נולדה בחלל ריק, כידוע, אלא מתוך הכרה בשירות הצבאי כחובה לאומית. בני ה-18 בחברה הישראלית נדרשו מאז ומתמיד, כל אחד בתורו, למלא את חובתו לצה"ל ומכך לחברה כולה. בחוזה שבין האזרח הישראלי לבין המדינה, השירות בצה"ל הוא נדבך מרכזי ובסיסי. לא לחינם הפך ברבות השנים לבבת עינו של עם ישראל.

ולמרות זאת, הולך ערך השירות ומאבד מתוקפו. לאחר שמפרישים מהמחזור את בני הנוער הערבים ואת בני הנוער החרדים, נותר צה"ל רק עם כ-60 אחוזים מבני ה-18 המועמדים לשירות. מתוכם 20 אחוזים לא מתגייסים, ומתוך אלה שכן מתגייסים, 20 אחוזים אינם מסיימים את שירותם. ולא פחות חשוב הוא הנתון הבא - חלקן של קבוצות גדולות, דווקא מעילית החברה הישראלית, הולך ומתמעט בשורות החילות הקרביים.

תוכניתו של השר סער מעוררת התנגדות קולנית, העולה גם מקרב מי שמסכימים כי השירות בצה"ל הוא ערך מכונן שאסור לפגוע בו, ומאחורי ההתנגדות לא מבצבץ ערעור חבוי על עצם הרעיון של שירות קרבי בצה"ל (אם כן, לטיפוסים כאלה אין טעם לטרוח לענות). אשר על כן, ראוי להתמודד עם הטענה.

עיקר הטענה נגד שיתוף קצינים בבתי הספר נעוץ במחשבה כי מוסד זה אינו המקום המתאים לחנך למיליטריזם אלא דווקא לעודד להומניזם. כמו כן, המתנגדים אומרים שזמנו של הצבא בוא יבוא ואל לנו להקדים את המאוחר. לדבריהם, התלמידים רואים מדים בכל מקום ואין צורך שיפגשו בהם גם בתוך בית הספר, ובכלל - אין זה תפקידה של מערכת החינוך לדאוג למילוי שורותיו של הצבא.

אם הסכמנו שהשירות הצבאי הוא לא רק חובה אזרחית אלא גם שליחות חברתית, ואפילו ערך ציוני, עולה השאלה הבאה: איזו מערכת אמורה לטפל בבעיה ערכית, אם תיווצר? הרי כל משימה לאומית מחייבת הכשרת לבבות והכוונה מוקדמת של האנרגיות שאמורות לבצע את המשימה, ואחת המשימות הלאומיות החשובות ביותר שאנו מטילים על הדורות הבאים היא שמירה על המדינה, שהוקמה בתוך סערת קרב שלא נרגעה מאז ולו ליום אחד.

יהיה זה מלאכותי לצפות ממערכת החינוך שלא לזהם את אצבעות ההומניזם העדינות שלה בטבילה בעניין ה"מיליטריזם" ועדיין להניח ששורות הצבא יתמלאו מאליהן בזכות כוח עליון.

אדרבה, עידוד השירות הקרבי הוא ערך חינוכי מהמעלה הראשונה, ואין מקום מתאים לו יותר מאשר בין כותלי בית הספר. עידוד לשירות קרבי הוא עידוד להתנדבות, למנהיגות, לאחריות, לסולידריות, לערבות הדדית ולמימוש עצמי. כולנו מייחלים ליום שבו נוכל להפקיד את שמירת ביטחוננו בידי קבלן משנה ולהתפנות רק לחוכמה ולדעת. עד אז נמשיך להכין כל בוגר למימוש מחויבותו כלפי המדינה, ולחנכו לא להתחמק ממילוי תפקידו בשרשרת הדורות.

הכותב הוא מנכ"ל משרד החינוך לשעבר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר