חשיבה גסה

מי שהתוודע לכתיבתו של ז'וזה סאראמאגו בעשורים האחרונים ודאי לא הופתע מדבריו, בעת השקת ספרו החדש "קין", כי התנ"ך הוא "ספר הדרכה לערכי מוסר נלוזים" וכי "לחברה האנושית היה טוב יותר ללא התנ"ך". למי שסבר שהדברים כוונו לקתולים לא פחות מאשר ליהודים הוסיף ואמר, כי "הוא (הספר, ע"ל) לא יעורר בעיות לכנסייה כי קתולים לא קוראים את התנ"ך. הוא אולי יפגע ביהודים, אבל זה לא ממש אכפת לי".

הסופר בן ה-87 כבר הסתבך בעבר עם התבטאויות אנטי-יהודיות, ואף הרגיז את מולדתו הקתולית, פורטוגל, עד שנאלץ לגלות ממנה לתקופה ארוכה. דומה כי על סאראמאגו אפשר ללמוד מדבריו יותר מאשר מכל הרומנים שלו שזיכו אותו בפרס נובל ב-1998. אישיותו אקסצנטרית, לעיתים מגלומנית, ואינה בוחלת בעלבונות בדתות ובעמים.

אלא שהאירוניה היא שכתיבתו של סאראמאגו - מופת של ספרות - לא היתה יכולה להתקיים ללא התנ"ך. מרבית הרומנים שלו - כמו "הבשורה על פי ישו", "המערה" ו"המצור על ליסבון" - מציעים פרשנות חדשה וחתרנית למדי לסיפורים ולערכים שנגזרו מן התנ"ך, גם אם אינם מתייחסים ישירות לעלילה התנ"כית אלא מנסים למתוח ביקורת עניינית על הדת והשפעתה על בני אדם.

הדת, ומנגד גם הדמוקרטיה, מופיעות אצל סאראמאגו כהליכים ביורוקרטיים הרי אסון כמו מחאה אזרחית שמובילה להצבעה המונית בפתק לבן בספרו "על הפיקחון". מצב החירום, על גבול התוהו ובוהו, הוא עניין שגרתי בכתביו.

בתזמון מקרי, ומתאים, יתקיים בשבוע הבא במרכז שלם בירושלים כנס בינלאומי שנושאו "התנ"ך כפילוסופיה". אתמול שוחחתי עם ד"ר רן ברץ, שיהיה בין המשתתפים ומתמחה בפילוסופיה עתיקה. ברץ נשמע משועשע מההתבטאות התורנית של הפורטוגלי. "סאראמאגו מנהל זה שנים מאבק נגד הדתות והוא הופך את זה למאבק נגד טקסטים", הוא מסביר. "סאראמאגו פשוט מבולבל. הוא לא מועיל לעצמו בכך שהוא מבלבל בין הכתבים המכוננים של הדתות לבין הממסד הדתי שאותו הוא מנסה לתקוף. הרי יש גם לא-מאמינים שרואים בתנ"ך טקסט נפלא. זה ילדותי לדבר על התנ"ך בתור טקסט עם מסר אחד, כי התנ"ך מאוד מגוון ומכיל מסרים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. יש בתנ"ך מגוון של השפעות, דעות וערכים. העניין היחיד שבו התנ"ך מציג עמדה אחת נוקשה הוא באמונה באל אחד. בשאר העניינים הוא פלורליסטי".

שאלתי את ברץ אם סאראמאגו, כסופר ענק ומעוטר, מרשה לעצמו לא לדפוק חשבון לשום דת ולחשוף את צפונות ליבו, והוא הבהיר כי "את הקוראן סאראמאגו לא יעז לתקוף כי זה לא מקובל במילייה שלו. הוא חושב בצורה נוצרית. התנ"ך זו הברית הישנה ויש את הברית חדשה. כך או כך, מדובר מבחינתו באוסף של כתבים שאפשר לתקוף, ואילו האיסלאם זה עניין אחר".

המילייה שאליו ברץ מכוון כולל את משלחת הסופרים שהגיעה לביקור ברשות הפלשתינית ב-2002, ביקור שממנו נותרו דבריו של סאראמאגו, לפיהם "היהודים לא ראויים עוד לסימפתיה עבור סבלם בשואה. לחיות תחת צללי השואה ולצפות למחילה על כל דבר שיעשו, נראה לי גס". ובכן, דומה כי גם בגילו המופלג, ועל אף התרומה הרבה שלו לספרות העולמית, סאראמאגו עדיין לא יכול ללמד אותנו גסות מהי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו