הכלא ה-קצין את סלאח

לא תמיד החזיק השייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית שנעצר אמש, בדעות קיצוניות כל כך.

אני זוכרת סלאח אחר. באוקטובר 2000, לפני תשע שנים בדיוק, עמדתי כנציגת גלי צה"ל בצומת אום אל-פחם וסיקרתי את האש שהתלקחה בוואדי עארה לאחר עלייתו של אריאל שרון להר הבית. המוני מתפרעים חסמו את כביש 65, השליכו בקבוקי תבערה והרסו כל מה שנקרה בדרכם. בין הקהל המתלהם הלך זקוף קומה השייח' סלאח, שהיה אז ראש עיריית אום אל-פחם, וניסה - או כך לפחות זה נראה - להרגיע את הרוחות.

הוא עבר בין הצעירים רעולי הפנים, שוב ושוב דחף אותם מהצומת אל תוך העיר, ניגש לקציני המשטרה וביקש מהם לנהוג איפוק. "אני ארגיע אותם", הבטיח. עבר שוב ושוב מצד לצד, עם רמקול בידיו, וקרא לסדר ולשקט. ההיסטוריה מלמדת שהוא לא הצליח: המהומות גרמו לפתיחה באש חיה של שוטרים לעבר המתלהמים בצומת. אבל סלאח לא הסית. כלפי חוץ, לפחות, הוא הפגין מנהיגות וניסה להוריד את גובה הלהבות.

שלוש שנים לאחר מכן, כשפצעי מהומות אוקטובר עדיין טריים, נעצר סלאח באישון ליל על ידי המשטרה והשב"כ בחשד ש"קיים פעילות בלתי חוקית שעיקרה תמיכה כספית בחמאס". לימים הוגש נגדו כתב אישום בגין קשר עם ועדות צדקה פלשתיניות העיונות את ישראל, הלבנת הון והעברת כספים למשפחות שאהידים. השייח' הכחיש את המיוחס לו וטען כי מעצרו פוליטי.

השנים חלפו, סלאח הורשע, ריצה את עונשו, ישב בכלא שלוש שנים - ויצא ממנו אריה שואג. מבטו השתנה, ומפניו נעלמה הרכות שאפיינה אותן טרם מהומות אוקטובר. עיניו רושפות ופיו יורק האש משמיע בפני כל מי שרק רוצה לשמוע את משנתו נגד מדינת ישראל ונגד "השלטון היהודי הכובש". נראה שראאד סלאח היה זקוק לשנים בכלא כדי להפוך עצמו למנהיג הבלתי מעורער של הקיצוניים שבערביי ישראל - תוצאה הפוכה ומאיימת להכבדת ידה של מדינת ישראל על האיש.

אוקטובר 2009, תשע שנים בדיוק אחרי המהומות ההן, המיקרופון שנשא אז בצומת כדי להרגיע את הרוחות בניסיון לשמור על מרקם היחסים העדין בין ערביי ישראל ליהודים, משמש היום בידי השייח' סלאח להבערת הר הבית. עכשיו הוא צופה מהצד בגובה הלהבות, מתחמם לאורן ונושם עמוק את ריח העשן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו