סגירתו הזמנית של הר הבית למוסלמים באה לאחר גל המהומות הנוכחי ומתוך חשש ממנהגם המסורתי לרגום באבנים את משתתפי ברכת הכוהנים ברחבת הכותל. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים. הכותל המערבי אינו אלא הזנב שלו, תחליף שנכפה על היהודים בחולשתם, בדיוק כמו מגבלת הגישה עד המדרגה השביעית בעלייה למערת המכפלה בחברון. גם בחברון לא הביא השחרור ב-1967 שוויון זכויות ליהודים. אך בעוד שם פילסו יהודים עקשנים דרך למימוש זכויותיהם במערה, דווקא בירושלים - משאת נפש של כל הדורות בעם היהודי - ויתרנו, מרצוננו, על הריבונות עקב הלך רוח גלותי ופחדני. הנסיגה הישראלית הראשונה מזכויותינו על ההר התרחשה כבר למחרת שחרור ירושלים. אז נמסר הר הבית לווקף המוסלמי ללא כל לחץ או אילוץ. מכאן ואילך הפך הוויתור על נכסים לאומיים לסמל המסחרי של ישראל. לא מדובר רק בוויתור סמלי. יש להבין כי שליטת הערבים במקום הרגיש הזה מאפשרת להם להדליק את המזרח התיכון מתי שרק ירצו. ירושלים, הנזכרת בתנ"ך מאות פעמים, מעולם לא היתה חשובה לאיסלאם במעלה ראשונה. קדושתה החריגה למוסלמים החלה רק בעקבות המאבק ביהודים על הארץ, וכיום ירושלים משמשת כלי להסתה ולהצתה של העולם המוסלמי. מדינת ישראל שתקה כשהווקף המוסלמי ערך בהר עבודות בנייה נרחבות, בניגוד לחוק, תוך השמדה בלתי הפיכה של אזורים שבהם עשויים להימצא ממצאים ארכיאולוגיים מדהימים מבתי המקדש שלנו. שיירה לילית של 150 משאיות שפכה את השרידים בסמוך להר, וכל שנותר לארכיאולוגים ישראלים הוא לחטט בעפר ולנסות להציל משהו מהקטסטרופה. זאת ועוד: בניגוד לפסיקת בג"ץ, המשטרה מונעת תפילה של יהודים בהר הבית ומנהלת מערכת אפליה בלתי נתפסת. היהודים נבדקים בכניסה בקפדנות משפילה בעוד תיירים עוברים חופשי, ומובן שגם המוסלמים נבדקים בפחות קפדנות מהיהודים. אבל לא רק ישראל כושלת בשמירה על ריבונותה. הפלג הקיצוני והמרדני של ערביי ישראל, בראשות השייח' ראאד סלאח, ראש התנועה האיסלאמית הצפונית, מנצל את המצב. שיטותיו וסגנונו של סלאח דומים לאלו של המופתי הירושלמי, שהדליק פרעות ומרידות במאה שעברה. השיטה היא המצאת עלילות על "מזימותיה של ישראל להחריב את המסגדים", הכחשת הזיקה היהודית למקום, הסתה, ארגון מהומות דתיות ושלהוב יצרים. ההבלגה של ישראל בעניין הר הבית זהה להבלגה על הבנייה הבלתי חוקית הערבית הנרחבת. הפרקליטות, התקשורת והשמאל, הגיבורים הגדולים נגד המתנחלים, שוכחים את כל התוקפנות ותירוצי שמירת החוק כשמדובר בערבים. במקום להשליט סדר, לשלול אזרחות ולגרש את ראשי המסיתים, ישראל שותקת. בכך היא דוחקת רוב גדול ודומם של אזרחים ערבים שומרי חוק אל זרועות הקיצונים. המצב בהר הבית משמש ראי להתנהלות הכללית. תהליך אוסלו, ההתנתקות, עסקאות שבויים מפוקפקות, ויתור על נכסים לאומיים והבלגה כלפי האויב - כל אלה מבטאים היטב את נבואתו של המשורר אורי צבי גרינברג: "השולט בהר שולט בארץ".
