"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בגבולות הטעם הטוב

,עודכן

1התגובה הפבלובית לאירועים כמו יוזמת "כדורסל ללא גבולות" בחסות האן.בי.אי יכולה לשלוף אוטומטית את הציניות, הספקנות והפקפוק שהגעתם של אנשי הליגה למזרח התיכון היא לא יותר ממסע יחסי ציבור להאדרת הטייטל שנקרא "הפצת משחק הכדורסל", ולא באמת הפצתו. הרי מדובר בעוד מבצע שייארז בקליפ פרומו יפה וישודר בפסקי זמן בלתי נגמרים כדי לפאר את שמה הגלובלי של הליגה, וישטוף את רגשות האשם, אם קיימים כאלה, על היותה ליגה של ועבור מיליונרים צעירים שמתפרנסים מכדורסל, מבלי להטביע חותם ממשי על המציאות.

לזכותם ייאמר שהטייטל של המיזם אכן פגע בול בהגיעו לארצנו, שבה אין גבולות של מרחב אישי, ציבורי או גיאוגרפי, עם גבולות מדיניים ברורים, סופיים ולא נתונים תמידית למשא ומתן. אדם סילבר, עם פאסון ולוק מהז'ורנלים, דיבר על קירוב בין ישראלים לפלשתינים, אבל שכח להזכיר שהאירוע נשמר בסוד מחשש שגורמים פלשתיניים ישבשו אותו עם פרסומים שליליים, ושמאחורי הפודיום שעליו נאם, הטיח המתקלף על קיר האולם של מכון וינגייט הזכיר לכולם שבסוף כל משפט באנגלית יושב איגוד כדורסל מקומי עם אקדמיה שנסגרה.

2אבל ציניות בצד. האירוע גם חושף את עמוד השדרה המדהים של הליגה, עם ערבוב מושלם של אגדות עבר כמו דיוויד רובינסון וקורט ראמביס; עוזרי מאמן ותיקים, שעבדו בקבוצות שונות ומחזיקים בידע מצטבר על המשחק שאי אפשר לכמתו; מחזיקי עמדות ניהוליות בכירות בקבוצות, שאחראים לבניית סגלים, כשכל אחד מהם הוא עולם ומלואו של קבלת החלטות, ניהול והתמודדות בשוק תחרותי; ושחקנים פעילים שמקדישים את חופשת הקיץ למדינות עם טמפרטורות מטורפות.

גם התבלין המקומי לא חסר כמובן. עומרי כספי, גל מקל, דיוויד בלאט ואנתוני פארקר (כן, מקומי גם אם יתכחש לכך) נתנו תחושה שגם ישראל היא חלק מהמשחק הגלובלי. כך התדמית הנקייה, הנדיבה והנותנת של הליגה מתוחזקת על ידי חיילים אלמונים, ואלמונים פחות, שמכירים בחשיבות של נתינה בחזרה ושל המשך מסע השיירה.

והשיירה נוסעת היישר אל לבבותיהם של יותר מ־60 שחקני עילית אירופאים. בנים ובנות ילידי שנת 2000 שהצטופפו אתמול על המגרשים בווינגייט, כשהליגה הציעה להם טעימה של חלום, הכניסה אותם תחת כנפיה ונתנה לאגדה כמו דיוויד רובינסון לעבוד איתם, רק כדי לקחת קרדיט אחר כך אם יגיעו לליגה. כשהתפזרה ההמולה, נותרנו עם תהייה על סיכויי ההופעה של הישראלי הבא באן.בי.אי, שאותו אי אפשר לראות גם עם הפריסקופ מהצוללת שבה שירת רובינסון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר