אלאור: היכנס לכלא בראש זקוף

גם אם יכו בפטיש על קודקודי, לא אקבל את פסיקת ביה"ד הצבאי כקובעת נורמות מוסריות. נכון, הפסיקה מחייבת לפעול על פיה, אולם היא אינה מחייבת לחשוב אותה כאמת מוחלטת. שופטים אינם פילוסופים ואינם מוכשרים יותר מאחרים בהבנת דרכי מוסר. הם אמורים לקבוע, האם הנאשם עבר על החוק.

אזריה עבר על פקודות הצבא והיה צריך לידון בדין משמעתי ביחידתו, לא יותר. ניפוח הפרשה קשור לטירוף המערכות שמנסים לגרור אליו את כולנו, במסגרת הקינה הקבועה על "הידרדרות החברה הישראלית". החברה הישראלית בריאה בנפשה לעומת מקטרגיה שאיבדו מזמן את המצפן המוסרי ושופטים את בני עמם על פי עקרונות טהורים, במנותק מהֵקשר, זמן ומקום.

בתי הדין הצבאיים קבעו כי במעשה אזריה נגרמה "פגיעה חמורה לערך קדושת החיים ולערך טוהר הנשק". האמנם? "ערך קדושת החיים" אינו מוחלט אלא תלוי פרשנות. מחבל "אינו חפץ" אך קדושת חייו אינה מוחלטת. לעומתו, קדושת חיי האזרחים ברורה יותר, וייתכן שדווקא חיסול המחבל ירתיע אחרים ויציל חיי אזרחים. כך ביחס ל"טוהר הנשק" - ממתי נשק טהור? ברכת יצחק שירשנו לא היתה לחיות על חרבנו, ואנו עושים זאת בלית ברירה. טוהר הנשק מכוון לאופן השימוש בו; מדוע מתייחסים אליו כנורמה משפטית? מדובר בעניין יחסי התלוי בשיקולים סובייקטיביים.

אפשר בהחלט לחשוב על שופט אחר, מוסרי לא פחות, שהיה דן את חבריו של אזריה, מדוע המתינו 11 דקות והסתפקו ב"נטרול" המחבל במקום לחסלו בעצמם? האם השארת המחבל - שביקש את נפשות חיילינו - חי בזירת האירוע, אינה "פגיעה בטוהר הנשק"? מי קבע את נורמות המוסר האלו, המותירות טרוריסט חי בעיצומו של גל טרור, שעה שחבריו עלולים ללמוד ממעשיו ולהבין שגם אם ירצחו חיילים, ייתכן שייצאו בחיים? איננו צריכים לחשוש מערעור על מוסכמות חשיבה מאובנות. אורתודוקסיה יש בכל התחומים.

על גבם השחוח של אלאור ומשפחתו העמסנו בלי רחמים את כל קורותיו המדממים של הסכסוך הישראלי־ערבי ואת הוויכוח החריף בין ימין ושמאל בתוכנו. אזכיר שוב את החייל יוסי הדסי ז"ל. ביולי 1988 תקף מחבל את יוסי הדסי. יוסי נאבק אתו והצליח להורגו. הוא קיבל תעודת הוקרה מקצין הנדסה ראשי. אז החל מסע צייד תקשורתי שהאשים את החייל ברצח. ב-30 במאי 89' הוא התאבד.

באותו שבוע, פרסמה המשוררת נעמי שמר מודעה ב"ידיעות אחרונות" של יום שישי, שנכתב בה: "כולנו יוסי הדסי. החייל יוסי הדסי הרג את תוקפו וכעבור שנה התאבד. לא רק יוסי הדסי התאבד, מדינה שלמה מתאבדת. מדינה שלמה עומדת על נפשה, שעה שחוקריה, שוטריה ומשורריה משגעים אותה ומשכנעים אותה שהיא זאב טורף, גוליית ומפלצת. האינתיפאדה היא מבוא ותירוץ להשמדת ישראל. כולנו יוסי הדסי". גם עכשיו אומר: כולנו אלאור אזריה. תם ולא נשלם. אלאור אזריה נכנס לכלא הצבאי ורבים נכנסים אתו. זקוף את ראשך אלאור!