ד"ר ניב גורדון המרצה מאוניברסיטת בן-גוריון קרא במאמרו ב"לוס אנג'לס טיימס" להטיל חרם מוחלט כללי על ישראל. גורדון איננו הראשון מקרב אנשי האקדמיה בישראל הקורא להחרים את המדינה אשר בקרבה הוא פועל. במאמרו הוא גורס כי רק חרם יבטיח את מניעתו של משטר אפרטהייד בישראל. אבל אילו הייתי אחד התורמים הנדבנים לאוניברסיטת בן-גוריון הייתי אומר לעצמי בעודי קורא את מאמרו-קריאתו: "אכן אני נענה לקריאתך. שוכנעתי. ולאחר שקראתי את מאמרך אני מפסיק את תמיכתי הכספית באוניברסיטה הקרויה על שם דוד בן-גוריון. הרי אתה קראת לחרם." הבה נתאר לעצמנו כי אותו תורם לאוניברסיטה בבאר שבע לא יהיה היחיד שיסיק את המסקנה מקרב השוחרים סליחה התורמים לאוניברסיטאות בישראל. הרי קיימים עוד מרצים בישראל הקוראים להחרים את המדינה ובתוכה את המוסדות האקדמיים הפועלים בקרבה ומדוע לא יימצאו עוד נדבנים שיושפעו ויפסיקו להושיט סיוע נדיב למען שגשוגם של המחקר וההוראה באוניברסיטאות בישראל? "האם השתגענו" יהיו אולי מי מקרבם שיאמרו. גורדון אינו הראשון וכאמור איננו היחיד עמיתתו פרופ' רחל גיורא מומחית לבלשנות מאוניברסיטת
יפה מאוד לכתוב מאמר דעה בעיתון חשוב כ"לוס אנג'לס טיימס" אבל קל לעשות זאת תוך כדי השתמטות מובהקת מהסקת מסקנות מתבקשת. הרי יושרה אין כאן. אם בדעתם של מרצים כמו גורדון היתה טיפה של יושר אינטלקטואלי ולא רק של דעה פוליטית הם היו מממשים את אשר כתבו במאמריהם ובאיגרותיהם לעולם כולו ומפסיקים מיד את שיתוף הפעולה שלהם עם האוניברסיטאות הנהנות מן הסיוע הכספי של "מדינת האפרטהייד."
דוגמה אחרת בולטת להיעדר היושר האינטלקטואלי בקרב בעלי דעה זו מהווה הסטודנט עומר ברגותי הלומד פילוסופיה לתואר "מוסמך" באוניברסיטת תל אביב. הסטודנט ברגותי עומד בראש הגוף הפלשתיני אשר לו תומכים גם מקרב אקדמאים ישראלים הפועל למען הטלת חרם אקדמי על ישראל. וברגותי זה הלוחם הנועז היכן הוא נרשם ללימודיו? נכון באוניברסיטה מכובדת בישראל אשר יש להחרימה לפי השקפתו הוא. ולא נכביר מילים על כך שקברניטי אוניברסיטה זו משלימים עם תופעה אישית-ציבורית הקוראת להחרימם. ועל כן לנוכח גילויי אי היושרה של כמה מרצים בישראל מוכתמת האקדמיה בעיני רבים. וקברניטיה המשלימים עם התופעה הזאת בל יתפלאו על כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו