כן, לומר "רצח עם"

שתי מילים בשפתנו לא תצאנה בפומבי מפיותיהם של אנשי הצמרת. המילים הן "רצח עם". נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו או שרים לא יאמרו ברבים "ג'נוסייד" או רצח עם כאשר מדברים על ארמניה - המדינה אשר בימים אלה הממשלה יוצאת מגדרה למען הידוק היחסים עימה.

רק באחרונה יצא לארמניה השר לשיתוף פעולה אזורי, צחי הנגבי, לחתימת הסכמים כלכליים עם המדינה, המייחלת להכרת ישראל ברצח העם הארמני. מתקיימים יחסים דיפלומטיים עם ארמניה, יש שגריר לארמניה בישראל. אך כדי לייפות עוד יותר את היחסים עם מדינה זו, חזקה על הבכירים הישראלים שלא יודיעו ברבים על סרבנותם להכיר מפורשות ברצח העם הארמני. 

זוהי העיקשות הישראלית, בניגוד למדינות רבות אחרות. ביקורו של השר הנגבי בארמניה לא זכה לסיקור פומבי גדול, וזאת בניגוד לביקורים במדינות אחרות, של ראש הממשלה למשל, הזוכים להבלטה. הלוא השפה העברית העשירה, בלבושה הדיפלומטי, המעמידה פנים, מעמידה לרשות הבכירים בישראל מילים נרדפות לצורך תיאור מכובס של רצח העם הארמני שבוצע בימי מלחמת העולם הראשונה על ידי האימפריה העות'מאנית. מספר הקורבנות נע בין 800 אלף ועד למיליון וחצי. אם לא "רצח עם" כי אז יאמרו "טרגדיה", "טבח" ועוד ועוד.

השר הנגבי עשה הכל בעת ביקורו בארמניה כדי לתת לארמנים להבין כי ליבו עם הטרגדיה. הכיצד עשה זאת? הוא התייחד עם זכר הקורבנות באנדרטת הזיכרון בירוואן הבירה. הוא ביקר במוזיאון רצח העם הסמוך, ורשם בספר המבקרים כי על העולם להבטיח שרצח עם לא יישנה וכי אין לאפשר השכחה של הג'נוסייד הארמני. בבקרו במוזיאון הג'נוסייד, הבחין הנגבי בספר ששמו "השואה הארמנית", שהודפס ב־1920, כ־20 שנה לפני השואה - רצח העם היהודי. הנגבי גם התרשם שקיימת הבנה בארמניה לסרבנות הישראלית להכיר בטרגדיה הארמנית כ"רצח עם". הארמנים, בני שיחו רמי המעלה, אולי הבינו, אולי הסכימו. אולי.

כאמור, השר הנגבי אינו היחיד מקרב הצמרת אצלנו שלא ינסח את האמת הלשונית על הטרגדיה "רצח עם" חד וחלק. כך גם אחרים ונכבדים: הנשיא ריבלין, בהיותו יו"ר הכנסת, גילה הבנה רגשית עמוקה לרצח העם הארמני. את הדיונים בנושא הכאוב במליאת הבית ניהל תוך גילוי אהדה אמיתית למה שהתרחש. ועתה, בהיותו הנשיא, מי ששרויים במחיצתו שומעים היטב את נימת האהדה החמה שהוא מגלה לליבם של הארמנים. הוא נעתר לבקשות להיפגש עם הפעילים מן הרובע הארמני בירושלים, המייחלים למוצא פיו, שיאמר משהו כמו "כן, היה רצח עם".

הנשיא ריבלין אף שואף לבקר בארמניה, אך חזקה עליו מצוות משרד החוץ שלא יבטא בגלוי את רחשי ליבו וחלילה יכריז, כאן או שם - "אני, נשיא מדינת ישראל, מכיר ברצח העם הארמני".

לאורך שנים נעתרה ישראל ללחץ של טורקיה לבל תכיר בג'נוסייד הארמני. אבל כאשר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מחרף ומגדף את ישראל, נימוק זה יורד בסולם הנימוקים מדוע לא להכיר. ועתה אזרבייג'ן היא שהחליפה את טורקיה: לישראל קשרי ביטחון מצוינים עם אזרבייג'ן. זו אויבתה המרה של ארמניה על רקע המחלוקת המרה על השליטה בחבל נגורנו־קרבאך. הארמנים מלינים כי נשק ישראלי, שנמכר בשפע לאזרבייג'ן, הוא שגורם לשפיכת דמם של הארמנים, המגינים על שליטתם בחבל. לאחר פגישתו של השר הנגבי עם הצמרת בארמניה, אמר סגן שר החוץ הארמני כי ישראל נכונה למכור נשק גם לארצו. אם כן, הדם של לוחמי שני הצדדים יישפך ובכלי נשק ישראליים. 

בתסבוכת זו, כאשר ישראל בין הפטיש האזרבייג'ני לסדן הארמני, נשכח הצעד המוסרי־מדיני המתבקש: הכרת ישראל בטרגדיה הארמנית כ"רצח עם".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו