את פסק דינו המפורסם מאוד של השופט משה דרורי אסור לבחון רק על פי אמות המידה המקובלות, כפי שהוא נבחן בימים אלו בתקשורת הישראלית, כלומר אם מדובר פסק דין שגוי או נכון, שערורייתי או קביל. את פסק הדין של השופט דרורי חייבים לבחון על פי ראייה רחבה ביותר הנוגעת לכל מערכת יחסיה של מערכת המשפט עם החברה הישראלית. לאחר שהתעוררה ביקורת ציבורית ותקשורתית נרחבת כלפי פסק דינו של דרורי בעניין העולה הצעירה מאתיופיה ובנו של רב העיר השואף להתמנות לדיין - התראיין דרורי בעיתון והצהיר מפורשות שאין הוא סבור שעליו לתקן ולו פסיק אחד בפסק הדין שלו. על פי אמות המידה שהשופט דרורי עצמו גיבש בפסק דינו, מוטב שיהרהר אם יש מקום שימשיך בכלל לשמש כשופט בישראל. מנקודת ראותי האישית, השאלה כיום אינה אם דרורי צריך להתמנות לשופט בית המשפט העליון או להמשיך לכהן כשופט בית המשפט המחוזי בירושלים. לדעתי, השאלה המרכזית היום חייבת להיות אם השופט משה דרורי ראוי בכלל להמשיך לכהן כשופט בבית המשפט בישראל. אציין רק כי כבר ב-23 באוקטובר 2008 פירסמתי במדור זה רשימה, עוד בטרם התעוררה שאלת כהונתו של דרורי בבית המשפט העליון, ובה מתחתי ביקורת חריפה על פסק דינו. הסיבה לכך היתה כפולה. ראשית, פסק הדין פגע פגיעה אנושה במאבקה של החברה הישראלית נגד האלימות. בנוסף, לא יכולתי להשתחרר מהתחושה כי כשופט בישראל נהג לא יכולתי להשתחרר מן הרושם שאם לא היה מדובר ברב השואף להיות דיין, תוצאת פסק הדין היתה שונה. אבל בראיון האחרון שהעניק דרורי, גם לנוכח הביקורת הציבורית הרחבה, הבהיר השופט כי הוא לא מוצא שום מקום לחרטה מצידו בכל האמור בפסק דינו. גם אם עתה נשמעים דברים שונים מפי מקורביו, ברורה עובדה פשוטה: עד אתמול, גם לנוכח הביקורת, השופט דרורי לא התחרט על כך שהחליט שלא להרשיע אדם שפגע באישה ברכבו, והרשה לעצמו להטילה על הכביש נטולת הכרה תוך שהיא חשופה לסיכונים חמורים של כלי הרכב הנעים בכביש. האירוניה היא שהשופט דרורי, בפסק דינו, הסביר לנו את מושג הסליחה לפי התרבות והדין היהודיים. לדבריו, הסליחה אמורה לבטא רגש אמיתי של חרטה, אך הוא עצמו אינו מתחרט היום על תוכן פסק דינו. הוא עומד מאחוריו על אף הביקורת הציבורית המצביעה על חומרתו, כך שאי אפשר יותר לשפוט את פסק דינו על פי האפשרות שאולי נפלה שגיאה מלפניו. פסק דין זה מהווה פגיעה ישירה בערכיה הבסיסיים של החברה הישראלית. הוא גם מנתץ לנגד עינינו את זכות השוויון שיש לכל אדם בישראל הנשפט בפני ערכאה שיפוטית. יתר על כן, זהו פסק דין השם לפלסתר את מאבקה של החברה הישראלית לתקן את עצמה באחד התחומים החשובים לה ביותר, והוא האלימות הפושה בנו. אם כבוד השופט דרורי סבור שבקשת הסליחה של הרב ממרקת ומטהרת אותו מהאשם של מעשה אלימות חמור - הרי שעל פי אותו קנה מידה הייתי אומר שחוסר החרטה של השופט דרורי מעמיד אותו כמי שמתייצב מול ערכיה הבסיסיים של החברה הישראלית. במקרה זה, לעניות דעתי, מוטב שלא ימשיך בכהונתו כשופט, שכן על פי הגדרתו שלו הוא עלול להמשיך להוציא תחת ידיו פסקי דין נוספים התואמים אותו עולם ערכים אשר לפיו כתב את כל אותם 322 עמודים בפרשת העולה מאתיופיה והרב הצעיר.
דרורי שלא על פי עקרונות השוויון המחייבים כל שופט. האפליה שבהחלטתו לא היתה נעוצה בהתנשאות על הגברת הצעירה, אלא במאמץ המופרז שהשקיע על מנת שלא להרשיע את הרב הצעיר השואף להיות דיין.
