חוף הים

הגיע הקיץ ואני עדיין לא יודע אם אנשים שמתחילים עם בחורות בחוף הים באמת מתחילים איתן או שזה כמו סיפורי הילדות שלנו; אנחנו חושבים שאנחנו זוכרים מאורעות, אבל בעצם אנחנו זוכרים את מה שסיפרו לנו ומיד משייכים זאת לזיכרון שלנו. בכל מקרה, אם נוריד יציאה למלחמה במדי צה"ל, נסיעה באיילון, ללבוש אדום ביציע של בית"ר ירושלים או ניסיון ללכת יחף במפעל לייצור זכוכית - ניסיון להתחיל עם בחורה בחוף הים זה הדבר הכי קשה.

מדי פעם ניגש מישהו ועושה את זה. כל החוף מסתכל עליו ועוקב אחריו. האם יצליח? לזה, חברים, אני קורא אומץ; קהל של עשרות אנשים מחכה לזריקה האחרונה לסל של שחקן הכדורסל. עם הבאזר; עם נקודת הניצחון או, לחלופין, ההפסד הצורב; וכולם מתלחששים לזה היושב לצידם; "קבל, קבל את זה. הוא הולך להתחיל איתה".

בחורות יפות בים נשענות לרוב על הבטן וקוראות ספר. בחורות יפות עם אוזניות של אייפוד. מי הזמין אותך לגשת אליה? אף אחד. עכשיו זה רק אתה והיא ועוד קהל של עשרות אנשים שמייצרים הצגה ישראלית שממנה כבר תיווצר הסטיגמה של הגבר הישראלי. זה מרתיע.

ובכן, קיץ, והנושא רלוונטי; אהבה יכולה להתחיל בחנות ספרים, באוטובוס, במועדון, ביד שרה, בכל מקום שיש בו שני אנשים, אבל משום מה חוף הים מופלה לרעה; לא נעים לעשות את זה שם, להתחיל איתה. אולי זה הביגוד המינימלי, אולי אלה מי הביוב שבמוחות האנשים - אבל אני אומר: תנו צ'אנס לחוף הים.

נכון, חסרי המודעות העצמית הם אלה שבדרך כלל ניגשים לאותה בחורה שוב ושוב. אבל אני לא מדבר עליהם (שהרי מאושר לא יודע שהוא מאושר אם הוא מתחיל לראות עצמו מהצד). אני מדבר על אלה הקופאים במוחם, אלה המשדרים את טלוויזיית חוף הים דרך מוחם. אלה שמרגישים את כל גרגרי החול באישוני האחרים. אלה ששואלים מה השעה.

בהתחלה הוא ייגש אליה ורק ישאל מה השעה. לאחר כמה זמן הוא יגיד, כהקדמה, שזה אמנם נראה כמו קטע של ערסים להתחיל עם בחורה בים ולשאול אותה מה השעה, אבל היא ממש מוצאת חן בעיניו. לאחר עוד כמה זמן הוא יגיד, כהקדמה נוספת, שזה ממש נראה קטע של ערסים להגיד שזה נראה קטע של ערסים ובכל זאת להתחיל עם בחורה ב"מה השעה", אבל היא ממש ממש מוצאת חן בעיניו. ולאחר כמה זמן (דקות, שעות, ימים, שנים) הוא יגיד, כהקדמה, שזה ממש נראה קטע של ערסים להגיד שזה נראה קטע של ערסים שאומרים שזה נראה קטע של ערסים ובכל זאת להתחיל עם בחורה ב"מה השעה", אבל היא ממש ממש ממש מוצאת חן בעיניו. וכן הלאה וכן הלאה, במעגליות אינסופית. עד שיגיע היום שבו המשפט ייפגש עם סופו הפשוט שהוא גם סוג של התחלה. אז מה השעה?

ובכן, זו שעת חוף הים, דרוויניזם, חתונה.