צמאים לתמיכה מבחוץ

מאוויי העם האיראני, שרואה בזיוף תוצאות הבחירות הזדמנות להעלות את מחאותיו ההיסטוריות נגד משטר רודני, אינם נפסקים בשלב זה. המפגינים כבר זיהו את ההזדמנות להדליק את חבית חומר הנפץ ויודעים שהפיצוץ יכול לשחרר אותם מהמצוקות היומיומיות הכרוכות בחיים תחת משטר איסלאמי קיצוני.

הסבר נוסף להימשכות המחאה ברחובות הוא המאבק הפנים-משטרי על עמדות כוח בתוך איראן. זהו מאבק בין חמינאי לבין הפלג הפרגמטי (רפסנג'אני, מוסאווי), שאמנם נשלט על ידי הממסד הדתי, אבל דוגל בגישה קצת יותר מתונה. מוסאווי רואה בהפגנות הזדמנות למקסום כוחו. אך אם במאבק פנים-משטרי זה יגיעו שני הצדדים להבנה, הרי שייווצר מצב שבו המשטר יהיה מלוכד כנגד העם. בינתיים, העם מנצל את הפילוג בממשל וזוכה לעדנה מסוימת ממוסאווי.

ובתווך, לא ניתן להתעלם מהמאפיינים הדומים למהפכת 79': מצב כלכלי קשה, היעדר זכויות אדם בסיסיות, היעדר זכויות ביטוי ומחנק פוליטי. וכמובן אוכלוסייה משכילה ומודרנית יותר בחיבורה לעולם החיצון. אוכלוסייה זו צמאה לתמיכה מבחוץ - ובייחוד הצעירים.

תפקידה של ארה"ב כמעצמה מובילה בעולם חשוב מאוד בעניין זה. על רקע זה, גם הקריאות בבריטניה, גרמניה וישראל מזיקות למשטר ויכולות לתת רוח גבית להפגנות.

אם יוחרפו ההפגנות, הלחץ העממי עשוי להוביל להצטרפותם של של אנשי משמרות המהפכה, וכדור השלג יכול להוביל למצב שבו יושבתו חברות הנפט. השבתה שכזו היא קריטית למשטר ותהיה מדרגה נוספת בדרך לאובדן שליטה ולנפילת השלטון.

ישראל לא השכילה להיערך להזדמנות שנקרתה וסגרה, לפני כחודש, יחידה במשרד הביטחון שעסקה בנושא (בראשות אורי לוברני). ניצול התסיסה באיראן עשוי היה לקרב אותנו לאינטרס הלאומי הישראלי - עצירת הגרעין האיראני - יותר מהשקעה בתקיפה אפשרית באיראן.

הכותב הוא ראש מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי, אוניברסיטת חיפה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו