על הספינים של הפועל ת"א

אחד הסממנים למועדונים מצליחים הוא היכולת לבנות המשכיות. רואים את זה בארסנל ובמנצ'סטר יונייטד, שם מחזיקים מאמנים בתפקידם מעל עשור. אבל גם כאן, במזרח התיכון הקפריזי, הוכח שכדי לייצר הצלחה לאורך שנים חשוב לתת את המושכות לאיש מתאים ולתת לו לעבוד. זה הצליח ליענקל'ה שחר עם גיורא שפיגל וחלקית עם רוני לוי. זה יכול לעבוד גם להפועל ת"א, אם קודקודיה יקבלו החלטה על בסיס מקצועי ולא על בסיס חברי-אישי.

להפועל ת"א אסור לוותר על אלי גוטמן. בשום אופן. לא רק שהיא לא צריכה לקצץ בשכרו, להפך: אחרי עונת הפלאים שעשה עם הסגל הסופר-בינוני שעמד לרשותו, הוא צריך לקבל חוזה לחמש שנים, עם מטרה לבנות את הפועל מחדש. בדיוק כפי שהיה עם דרור קשטן, שהמשיך לקבל קרדיט גם כשקבוצת הכוכבים של גרנט בחיפה השאירה לו אבק בתחילת המילניום.

אבל בהפועל כמו בהפועל, תמיד עושים הפוך על הפוך. מי שחשב שעם עזיבתם של משה תאומים, אריה הרשקוביץ' ושחר בן עמי ייעלמו גם הספינים, צריך להתרגל לבעל הבית החדש, אלי טביב, שאצלו מאמנים שהם גם חברים נמצאים מעל הכל. טביב לא רוצה את גוטמן וזה ברור. השאלה היא רק איך הוא ידיח אותו. כרגע סתם מציעים לו חוזה מעליב, אבל זו רק המשוכה הראשונה. גם אם גוטמן יצליח לעבור את המחסום הזה, סימכו על החברים של משה סיני שיחכו לו עוד כמה כאלה בדרך.