אדוני הנגיף

איזה יופי. בכל הנוגע לשפעת החזירים הגענו להבנות, והולך להיות פה שיתוף פעולה אשר לחלוטין לא מותנה בפיגועים או בסגר. הכפר הגלובלי כולו מתחבק חיבוק משפחתי גדול מקצה עולם ועד קצהו. חיבוק מאמץ, חיבוק משתף, חיבוק מידבק. כל נזלת בדרום קוריאה או באיי-משהו מדווחת אלי לתל אביב הרחוקה ואני מקנחת את האף. ותיכף, בכפוף להוראות משרד הבריאות, דרגה 5, אני זורקת את הממחטה החד-פעמית ורוחצת ידיים. פעמיים. פעם בסבון מחטא ופעם בסבון לבנדר. חשוב לי הריח.

אחר כך אני מתחילה לגלוש ולעלעל ורואה איזו יופי של עבודה המחלה הזו מוציאה מהגרפיקאים שצובעים כל מדינה בגוון טיפה שונה, נותנים לכל דרגת חירום צבע. אין זה ראוי ש-5 ו-4 יופיעו באותה הצורה. ככה לא נראית מגיפה, ככה לא מציירים פאניקה. חדשים לבקרים הם משרטטים חיצים מתוך מפת העולם, ממסגרים את שמות החבר'ה החדשים שהצטרפו למעגל. כל יום מדינה אחרת עם דיווח ברור על חולה עם חום ונזלת. מקסים. כולנו באמת רקמה אנושית אחת חולה.

ואיזו פריחת אביב אצל הכותבים, השדרים והעורכים. אחח. מאז המפץ הגדול שהתחולל עם כניסתו של האינטרנט וריבוי הערוצים - הם רק מחכים לסיפורי פחד מהסוג הזה. כמה אפשר להתעניין בנינט אוכלת פסטה באיזה בית קפה או להכניס למהדורת החדשות את ריטה מתגרשת ולא להרגיש בושה-! כל כך הרבה פלטפורמות, כל כך הרבה פיות להאכיל, עולם החדשות למד להסתפק בפירורים. והנה הם קיבלו: מגיפה! מחלה! מוות! לא בסדרי גודל שאפריקה מביאה כל יום עם הרעב והתחלואה שלה, אלא משהו חדש-דנדש שטס במהירות מארץ לארץ. והנה חזרנו לעיתונות רצינית וכבדת משקל, מלווה בכל הכותרות שנרקבו במחסן מאז ימי האיידס. גם אלה שדהו קצת בסיבוב הקודם של שפעת העופות, עדיין עובדות. איידס, שפעת, מה זה משנה. מגיפה זו מגיפה!

הבעיה היחידה היא שהילדים התחילו לשאול שאלות. אותם זה הבהיל באמת. מחלות עם שם של חיות זה לא משהו שעושה נעים לדמיון. אז התקשרתי לשלושה רופאים שאני מכירה. ילדים, נוירולוג וקרדיולוג. עוד שפעת, גיחכו שלושתם. מידבקת, נכון, אבל שפעת. ואם אתה לא גר במקום שבו צפיפות ועוני אוכלים אותך, אין שום סיבה שתמות.

"יותר אנשים מתים משפעת רגילה או ברונכיט", ציטטתי אותם באוזני הילדים שהביאו חברה לארוחת צהריים. קציצות ברוטב עגבניות. מסלסה, כרגע, אני נמנעת. ליתר ביטחון. "נכון שזו שפעת שמתפשטת מהר ונכון שזה מפחיד כי מדובר בנגיף שנוצר מערבוב בין חיה לאדם", ניסיתי להרגיע. "אני יודעת מה זה", הניחה האורחת הקטנה את המזלג, "זה כמו פעם, כשהייתי קטנה, ואמא הסבירה שנדבקתי מהשפן הקטן. הייתי חולה נורא אבל הבראתי מזה".

"נראה לך-!" הגדולים המשיכו ללחוץ, " אם אין ממה לפחד למה כולם מדברים דווקא על השפעת הזו-!"

הארכתי בביס בשביל להרוויח זמן. "מדובר בנגיף שתוקף אמצעי תקשורת. בכל העולם. אפשר להפחיד איתו, הוא נותן לאקשן לנצח ואפשר ליהנות מכמה ימים של חום גבוה בעשייה.

"כולכם רחצתם ידיים טוב-טוב לפני שהתיישבתם לאכול-"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו