סיפורה של "דרבן 2" הוא סיפור על אירוע שהתהפך. אירוע שהתחיל בהסכמה של מדינות מערביות רבות עם נוכחותו של נשיא איראן - והסתיים בהבנה של חומרת האיום הנשקף מטהרן. כשהגעתי לאולם הכנסים בז'נבה בבוקר, בשעותיו הראשונות של האירוע הכה שנוי במחלוקת, היה כמעט משעמם. ההפגנות המעטות היו שקטות, ונציגי המדינות השונות הבטיחו לכל מי שרק רצה לשמוע כי "בהשתלחות האחמדינג'אדית הראשונה אנחנו יוצאים", כאילו כדי לתרץ את עצם נוכחותם המביכה. למען האמת, כמעט כל הנציגים המערביים היו משוכנעים שהפעם הנשיא האיראני יישא דברים מתונים יחסית. נציג הוותיקן אפילו אמר לי שאחמדינג'אד אינו טיפש ושהפעם הוא לא יעז. אבל הוא דווקא העז. ככל שהתקרב זמן הנאום כך התמלאו האולם וסביבתו במאות אזרחים איראנים שפלשו לז'נבה, כאילו באו לעודד מועדון כדורגל. אך לא לבדם הגיעו האיראנים: היו להם מלווים. יהודים. אני ספרתי לפחות 70 מאנשי נטורי קרתא שצעדו שלובי ידיים עם האיראנים. אחמדינג'אד עצמו הגיע לאירוע כמו כוכב ואיחר ב-14 דקות. לנאום עצמו הוקצבו שבע דקות, אולם נשיא איראן נשא במשך 37 דקות תמימות נאום ארסי, שכלל מתקפה אנטי-ישראלית ואנטישמית. מדובר בנאום בלתי נסבל לא רק עבור יהודי, אלא עבור כל אדם שיש לו טיפת כבוד לזיכרון האירופי הקולקטיבי. נאום שגרם לי להרגיש כאילו חזרנו באחת לשנות ה-30, כאילו פעם נוספת היטלר נואם והעולם שותק - ואף מאזין. לא יכולתי להחזיק מעמד: קמתי והתקרבתי לבמה, עד כדי כ-20 מטרים מהאיש המנוול והמסוכן הזה. צעקתי לעברו "גזען" - ובדומה ליתר הסטודנטים שמחו במהלך הנאום, הוצאתי מהאולם. חרף המחאה, אל לנו לשכוח שהעולם איפשר אתמול לאחמדינג'אד לירוק בפרצופם של ששת המיליונים שנספו בשואה. כינוס האו"ם הוכיח אתמול יותר מכל עד כמה העולם שבו אנו חיים מפולג, ועד כמה מוחשי האיום הנשקף מאיראן. הכותב מו"ל של המגזין היהודי-בלגי "קונטקט ג'י" ושימש כיועצם של מספר שרי חוץ אירופאים לענייני המזה"ת
כאילו שוב היטלר נואם
מערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
