אסור לחסוך על חשבון בטיחות הציבור

בעיית מעורבותן הניכרת של משאיות בתאונות דרכים אינה חדשה. על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המשאיות הכבדות מהוות רק 0.7 אחוזים ממצבת כלי הרכב, והן תופסות כ-5 אחוזים מהתנועה על הכביש - אולם הן מעורבות ב-17.7 אחוזים מהתאונות עם נפגעים.

זהו נתון קשה מאוד, והוא נובע גם מגודלן וממשקלן של המשאיות הכבדות - מאפיינים המחמירים, באופן טבעי, את הסיכוי לנפגעים בכל תאונה. סיכוי זה מגיע עד פי 40 בהשוואה לסיכוי להיפגע בתאונה שבה מעורבים רק כלי רכב פרטיים.

ואולם אני מבקש להפנות את תשומת הלב גם לנתון נוסף: ממחקר שערכה הגב' נילי שמעוני מהאוניברסיטה העברית עולה כי בבדיקות שערך משרד התחבורה נמצאו ליקויים טכניים חמורים ב-17 אחוזים מכלי הרכב המסחריים. זהו מצב בלתי נסבל, המצביע על תחזוקה לקויה ורשלנות הגובלת בפשע.

משאית בת עשרות טונות, הדוהרת בכבישים ללא בלמים, שקולה - בהרס שהיא עלולה לגרום - לפצצה מתקתקת. אם היא חלילה פוגעת בקבוצת אנשים, הנזק שעלול להיגרם שקול לפיגוע חבלני קשה.

על כן, חובה על משרד התחבורה ועל המשטרה לא לגלות שום גמישות בנוגע לתקינותן של משאיות. זהו נושא שאינו תלוי בגורם אנושי, בתנאי הדרך או במזג האוויר. מדובר רק בכסף.

בעלי המשאיות וחברות התובלה חייבים לאזרחי המדינה את המינימום הזה: שמשאית, העולה על הכביש מדי יום לשעות ארוכות, תהיה תקינה בכל ההיבטים הבטיחותיים שלה, ובראשם - מערכות הבלמים והצמיגים. על זה אסור להתפשר בשום אופן.

באשר לגורם האנושי - יש, כמובן, לצפות לתוצאות החקירה כדי לקבוע את מידת האחריות של הנהג לתאונה. אין בידינו בשלב זה מספיק מידע על הדרך שבה תיפעל את המשאית ואת בלמיה.

אולם, נראה כי הנהג פעל בכיוון הנכון בדבר אחד - החתירה לפגוע בקיר בצד הדרך בניסיון לעצור את המשאית, ולא להניח לה להידרדר ללא מעצורים. בפעולתו זו ייתכן כי הנהג מנע אסון גדול פי כמה.