וכך תגיע ה"הדתה" לסיומה
מי גנב למי את התנ"ך? • איזה שיא שבר הרב הראשי לשעבר? • במה טעה ראש ממשלת הודו? • איך יגיבו "הבהמות" של הליכוד בבחירות הבאות? • וציפי לבני לאן?
מתנהל לו בימים האחרונים מסע ציבורי נגד ה"הדתה". אפשר להניח שהמסע הזה יצליח, ואחרי כמה שנים יקרה מה שכבר קרה בעבר: כשזבולון המר ז"ל (מפד"ל) היה שר החינוך, הוא יזם תוכנית להעמקת לימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי. לא בגישה דתית, אלא מחקרית־היסטורית. מייד נזעקו מנהיגי השמאל, וכמובן העמודים הראשונים ב"הארץ". לא השתמשו אז במונח "הדתה", אלא דיברו על "כפייה דתית" ועל "קליריקליזציה", והמר, שכל חייו ברח מעימותים, ויתר.
פחות משנתיים אחר כך, נפתח מסע חדש של מה שנקרא "אנשי רוח" תחת הכותרת "הדתיים גנבו לנו את התנ"ך". ההאשמה היתה שכאשר משרד החינוך היה בידי הדתיים, כלומר בידי המר, הדתיים השאירו את התנ"ך אצלם כאילו מדובר ברכוש שלהם, ושללו את הזכות להכיר אותו מתלמידי החינוך הממלכתי־חילוני. בעוד כמה שנים זה גם מה שיקרה עם קמפיין ה"הדתה" הנוכחי - ואני מוכן להתערב על זה עם כל מי שירצה.
כל ענייני ה"הדתה", כלומר, הכאילו־ניסיונות לכפות התנהגות דתית, מובילים אותנו למעשה מההיסטוריה היהודית אשר מופיע בכרך השני המבוקש של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב.
וזה הסיפור (בעריכה קלה): בעצם יום הכיפורים, כשעמד כל הקהל בתפילה בלחש של מוסף, נכנס שמריל (רבי שמריהו שניטקובר, שחי במאה ה־19) לביתו, פשפש ומצא שיירים של עוף מהסעודה המפסקת של יום אתמול וישב לאכול.
נבהלה המשרתת ורצה לבית הכנסת, לעזרת נשים, וסיפרה לאשתו של שמריל. בינתיים גמר שמריל לאכול וניגב את פיו. כשנכנסה אשתו הביתה והתחילה ממטירה עליו אש וגופרית, העמיד שמריל פני תם ושאל: "מה קרה?"
צרחה אשתו: "אפיקורס, מופקר, טריפה! את שאריות הסעודה המפסקת אתה זולל ביום כיפור! בושה".
היתמם שמריל ושאל: "שקר זה מניין לך?"
אמרה המשרתת: "בעיניי ראיתי".
מייד קפץ שמריל על השולחן, הוריד גבינה שלמה מעל מייבשת הגבינות, נגס ממנה וצווח: "עכשיו את רואה ששקרנית היא, אילו אכלתי מהעוף, כיצד הייתי אוכל גבינה אחר כך?"
שיא החוצפה
כשהייתי ילד היה נהוג לשאול "מה זה שיא החוצפה?" - ולהמציא תשובות יצירתיות. אבל בשבוע שעבר, הרבנות הראשית והח"כים החרדים והדתיים שברו את כל השיאים.
אז מה עכשיו שיא החוצפה? כשהרב הראשי לישראל (יונה מצגר) יושב בכלא, לאחר שהודה שכרב הראשי קיבל שוחד תמורת כאילו־גיורים, ומעז לדרוש שכל הגיורים יעברו דרך הרבנות. אין ספק, נשבר שיא חדש של חוצפה.
הודו למודי
מחדל: ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, אמר בפתח ביקורו בארץ ש"חיילי צה״ל מהווים השראה" - איך זה שאף אחד לא הסביר לו שככה לא מקבלים אצלנו סיקור חיובי, אם בכלל. שייפגש קודם כל עם "שוברים שתיקה", ואז יגלה איך בן רגע הוא הופך לחשוב ולרלוונטי.
להתראות בים
רוני מילוא, לשעבר ח"כ ושר שנבחר ברשימת הליכוד, אמר שבוחרי הליכוד לא קוראים ספרים, ש"זה לא הצד החזק שלהם". הגיוני. אחרת, איך אחד כמו מילוא הצליח להיבחר בליכוד?
באותו יום פורסם שהסופרת אלונה פרנקל, מחברת יצירת המופת "סיר הסירים", שלנצח תיזכר בזכות המשפט שעליו גדלו דורות של ילדים ישראלים, "שלום קקי, להתראות בים", ובכן היא אמרה בראיון שבוחרי הליכוד הם מעלימי מס. באותו ראיון היא התייחסה גם למשפט הנ"ל וסיפרה שניסו לשכנע אותה לוותר עליו. ויש את השחקן ההוא, עודד קוטלר, שאמר שבוחרי הליכוד הם "עדר של בהמות", וזו רק רשימה חלקית.
אז אם ננסה לחבר ולסכם את הגותם של אנשי הרוח הללו, מצביעי מפלגת השלטון הם עדר של בהמות שלא קוראות ספרים, ותוך כדי גם מעלימות מס.
כיוון שאני אחד מאותן בהמות, כל שנותר לי זה להשקיף מרחוק על הוד מעלת האינטלקטואלים הללו, ולהזכיר לעצמי שגם בבחירות הבאות נוכל אנו, הבהמות, לנופף להם מרחוק ולמלמל את אותו משפט שמסתיים במילים: "להתראות בים".
אחרי הפריימריז
כמה הערות בעקבות הפריימריז ב"עבודה":
1. האם למישהו לא ברור מה היתה תגובתו של אראל מרגלית על התוצאות?
2. אם מישהו חושב שהסתיימה העדתיות במפלגת העבודה, שיחשוב מה משותף לשני המנצחים במירוץ לתפקיד המפסיד בבחירות הבאות ולהיות זה שעליו יפילו את התיק של התבוסה.
3. לאורך כל המירוץ, בוז'י הרצוג טען שרק הוא יכול לאחד חזית עם ציפי לבני. אז על איזו מפלגה לבני תרכב עכשיו?
4. יומיים לפני הפריימריז, הפיץ הרצוג סרטון שבו אשתו, מיכל, אומרת שרק בוז׳י יכול לנצח את נתניהו והליכוד. חברי העבודה הקשיבו ובחרו בפרץ ובגבאי. כמו שזה נראה, חברי העבודה לא ממש רוצים להחליף את נתניהו או את הליכוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו