חדוות הדף הלבן

באמזון ובאקדמיה מתים על זה: ספר באורך 120 עמודים בשם "ההיסטוריה של העם הפלשתיני" - שכל דפיו ריקים לחלוטין. לא, זו לא בדיחה • וגם: המיזם החילוני ברובו שמציע דרכים מקוריות לשמור שבת

1בתחילת השבוע בקע לאור הספר "ההיסטוריה של העם הפלשתיני - מהעת העתיקה ועד העת החדשה" שכתב איש הקריאייטיב אסף וול, נכנס לרשימת הספרים החדשים והחמים באמזון ועורר רעש נפלא.

בפשטות מעוררת עגמומיות נוסח איך־אני־לא־חשבתי־על־זה דקר וול את הבלון: הוא הציע למכירה ספר בן 120 עמודים, 8 דולרים החתיכה - כשכל עמודי הספר ריקים כביום היוולדם. הפירוט לכותר הספר: רִיק. זו לוחמה זעירה. הגרסה באנגלית כוללת 132 עמודים (מטבע הדברים באנגלית תמיד ארוך יותר), וגם שם - עמודים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. זו לא הלצה דיגיטלית אלא ספר אמיתי, מודפס, שאפשר להחזיק ביד.

הבוטים של אמזון זיהו בתחילה את הקובץ הריק כשגיאה, ובמשך חודש ניהל הסופר תכתובת מתישה עם הביורוקרטיה האמריקנית כדי להתחייב שלא מדובר בטעות. בתוך כמה ימים מהוצאתו לאוויר העולם רכשו מאות ישראלים את הגרסה בעברית מהאתר של וול, ומאות הזמינו באמזון את העותק באנגלית. מהדורה בגרמנית ובערבית בדרך. בשבוע הבא יוגש עותק לספרייה הלאומית בישראל. לפי הפרוטוקול של אמזון, הספר גם נשלח כקובץ דיגיטלי לכל המוסדות האקדמיים בעולם.

וול, פרסומאי והיסטוריון חובב, לא המציא את הז'אנר. כבר במאה ה־15 בצבצה מחאה סאטירית כעמודים ריקים שנכרכו לספר. "ספר הגבורה האיטלקית", למשל, על אודות מלחמת העולם הראשונה, כלל דפים צחורים. לפני שלושה חודשים הוצב ספר ריק בשם "למה להצביע לדמוקרטים" בראש רשימת רבי המכר באמזון.

הסכסוך הישראלי־פלשתיני תופס מקום נכבד בזירת הספרות. אמזון גדושה תכונה ספרותית פרו־פלשתינית על אודות הכיבוש, חלקה מגולמת בידי עורכים ישראלים. היום, מי שיחפש בגוגל את "ההיסטוריה של העם הפלשתיני", יגיע לאתר של וול. הספר שלו גם הדיח מהמקום הראשון בספרי "ישראל־פלשתין" את הספר "כותבים על הכיבוש - עדויות מבפנים", ספר בסגנון שוברים שתיקה.

מרצה מאוניברסיטת שיקגו כתב לוול: "אני מרוצה מההצהרה שהספר שלך מניח. הזמנתי שמונה עותקים כאלה ואחלק אותם לפעילים פוליטיים ליברליים יהודים, דווקא ליהודים מבין חבריי, שלא יודעים את המורשת של עצמם".

תגובות הקוראים לעקיצת הדבורה נעות בין שעשוע - "מחכים לפודקאסט בגל השקט", "נמצאה טעות בעמוד 52", "כל מילה במקום", "מחכים לעיבוד הקולנועי" - לבין הבנה שמדובר בגרילה כירורגית: לא מנומס להגיד שאין היסטוריה לעם השכן, אבל זו סאטירה הוגנת. אם מישהו מחזיק הוכחות להיסטוריה של העם הפלשתיני מהעת העתיקה ועד החדשה, הוא מוזמן למלא את עמודי הספר. מהות החופש האקדמי היא העמדת התיאוריה לביקורת.

2הכלה, קווים לדמותה: תיכון עירוני ד' בתל אביב סירב להיפגש עם תיכון דתי מנתניה, כי הדתיים ביקשו הפרדה מגדרית ולבוש צנוע. הילי קופרשטיין, בת 15 מתל אביב, הקליטה סרטון קשוח שבו היא מסבירה מדוע החליטו לבטל את המפגש (כפייה דתית), ומוסיפה על כך טענה שהיא מרגישה יהודייה סוג ב' במערכת החינוך של בנט, כשתוכנית הלימודים "מוחקת אותה" כחילונית.

הלוואי שהיית צודקת, הילי, אבל כמה שרציתם להיות אפיקורסים, יצאתם עמי ארצות. תוכנית הלימודים הממלכתית, למרבה הצער, מייצרת בוגרים נעדרי השכלה תרבותית על עמם. אף אחד לא חושב שאת סוג ב', רק ביקשו נימוס. לא לנשוף עשן סיגריה על אישה בהיריון, לא להניח סטייק בצלחתו של צמחוני רגיש, לא להגיע בגופיות למפגש עם דתיים. מרוב "האחר הוא אני" שכחתם שיש אחר שהוא, אהמ, אחר. וכן, כשמדובר בחילונים דור רביעי הריצה המבוהלת מדתיים נראית מגוחכת.

מול זה עומד לעיתים הניסיון השתדלני של דתיים - "בוא תעשה שבת" - שלא מצליח לעבוד. קמפיינים דבשיים כמו "שישי ישראלי" לא משכנעים את החילוני, גם לא המלל הסוציאליטי שמדגיש את הערך השבתי המגולם באי עבודה. זה בדרך כלל נתפס כמו ניסיון לשנות את הבית החילוני כדי לקצור הישגים פוליטיים.

אפשר להניח בצד את השמאלץ ואת הסוציאליזם וגם את הסטטוס־קוו ולדבר על שבת שהיא עליך, על ההתמכרות שלך. לפני חודש וחצי הושק בתל אביב "מיזם השבת UNPLUGGED" של קרן אבי־חי ועמותת שערים. הפעם הדיבור הוא על תועלת לפרט.

אברי גלעד דיבר בכנס כמי שמקיים אורח חיים חילוני שאין לו שום כוונה לשנות. לטובת הילי קופרשטיין, ולטובתכם, אני מביאה פה ציטוטים מדבריו. "הסוסים ברחו בשבת מהאורווה והם כרגע בקניון. הציבור החילוני לא יחזור צעד אחד אחורה. גדלתי בבית אתיאיסטי זועם. השבת שלי כוללת נסיעות, בילויים, השלמת קניות בטיב טעם. זה לא ישתנה. אבל כשקראתי את ד"ר מיכה גודמן כותב על שמירת שבת דיגיטלית, הבנתי שמשהו בי כמה לשבת. הרעיון הזה לא מריח לי כמו אינטרסנטיות מיסיונרית, תחמנות, אלא קריאה לכל אדם לשנות את ביתו ומשפחתו למענו הוא.

"כל אדם מכור יודע שהוא מכור. אני חווה התמכרות כואבת לצריכת תוכן דרך הסלולרי שעולה לי במחיר שהתמכרויות בדרך כלל עולות: הניתוק מהמשפחה, מעצמי. והנה, יש לי הזדמנות לעשות שימוש בפלטפורמה הקיימת של השבת כדי לצמוח. אז אני שומר שבת סלולרית. לא מכבה לגמרי את המכשיר, אם מגיעה הודעה מהבת שלי אענה, אבל אני לא צורך תוכן חיצוני בשבת. מתנתק מתוכן חולי ומקדש את המשפחה".

זו אמירה שצריך לשמוע במיוחד ערב החופש הגדול, תקופה שבה בית עם ילדים הוא רעש ומבולקה שסולם ריכטר לא מכיר, וגם בבתים הערכיים ביותר זונחים את עקרונות החינוך לטובת הישרדות. והישרדות היא מסכים.

קל להגיד לאנשים להתנתק. החוכמה היא גם לתת משהו להתחבר אליו. במיזם השבת לא שואלים מה אתה עושה בשבת, אלא מי אתה בשבת, מי אתה רוצה להיות בשבת. הפרויקט תומך כספית בכל ארגון ויוזמה שיציעו הרמת הראש מהמסכים אל הטבע, המתנ"ס, השירה בציבור, המשפחה, הקהילה, היער. ערכי הליבה שלהם אינם דתיים ובטח שלא הלכתיים. הם רואים את השבת כיום של נופש ונפש, אבל בעוד הילי קופרשטיין טוענת שמערכת החינוך רואה בה סוג ב', אנשי מיזם השבת, חילונים ברובם, רואים בעצמם סוג א'.