"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המפתח נמצא בערב הסעודית

,עודכן

הרחק מאור הזרקורים, לאחר שהעיסוק המדיני והתקשורתי נדד לכאורה מן המזרח התיכון למרחבים אחרים בעקבות ביקור הנשיא טראמפ בריאד ובירושלים, נמשכים הניסיונות האמריקניים להתניע מחדש תהליך מדיני במישור הישראלי־פלשתיני.

ביטוי בולט לנחישות לפרוץ את הקיפאון ולעצב עקרונות יסוד מוסכמים על הצדדים, שיצמיחו התקדמות מדורגת בנתיב ההסדר, אפשר לראות בשליחותם הנוכחית לאזור של שני יועצי הנשיא, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט.

אף שבשלב הנוכחי נראה שנוסחת הקסם, שתניב את ההסכמות העקרוניות הללו, עוד רחוקה מהשגה, עובדה אחת ברורה: בשעה שממשל אובאמה הגדיר, החל מראשית דרכו, את הסדר הקבע כתנאי מוקדם וקרש קפיצה הכרחי ליצירתו של "מזרח תיכון חדש" בחסות ארה"ב, יורשו לא רואה בחזית זו דווקא את חזות הכל.

נהפוך הוא: בראיית הממשל הנוכחי, מדובר בנדבך אחד בלבד בתוך מארג אזורי רחב, שטראמפ מעוניין לעצב ולייצב, תוך הענקת קדימות במסגרת זו למקומו ולמעמדו של הציר הסעודי ולא הפלשתיני. העובדה שהממלכה הסעודית, החשה מאוימת לנוכח התעצמות איראן בעקבות "הסכם וינה", החליטה לנטוש את מדיניות הפיוס המסורתית שלה כלפי מדינות וגורמים רדיקליים ולעלות על נתיב של בלימה והכלה חסר פשרות, פותחת עבור וושינגטון חלון רחב של הזדמנויות.

שכן, דימוי העוצמה שמקרין כעת הממשל, העומד בניגוד לדימוי החולשה של אובאמה, ונכונותו לספק לסעודיה נשק מתקדם בהיקף חסר תקדים, מעניקים היום לטראמפ שוליים רחבים של תמרון והשפעה כלפי ריאד. מבחינה זו, המפתח להתקדמות במישור הפלשתיני לא נמצא בירושלים או ברמאללה אלא בבירה הסעודית. יציאתה של סעודיה מן הארון, ונכונותה לקרוא תיגר בגלוי על איראן ושלוחותיה (כמו גם על שחקנים כקטאר), מאפשרות, אפוא, לנשיא לתבוע מסעודיה מהלכים בוני אמון כלפי ישראל.

במקביל, מצפים אנשי הנשיא שהסעודים, הנחושים כעת להתייצב חזיתית מול האיום הנשקף מתנועות דוגמת חמאס, יפעילו לחץ על רמאללה כדי להגמיש עמדות וכך לסייע לקידום ההסדר. אם זהו, אכן, מאזן הסיכויים והסיכונים, נועד מסעם של קושנר וגרינבלט לבחון מהם הצעדים בוני האמון שישראל תהיה מוכנה ליזום במקביל, כמובן, למהלכים פלשתיניים כלפי ישראל. למותר לציין שהמדובר במתווה רב־שלבי ובלתי יומרני, שלא ינסה לעקור באבחה אחת את כל שורשיו של הסכסוך הממושך או לכפות פתרון על הצדדים. במקום זאת הוא ישאף להסדיר את מרכיביו הפחות טעונים, וכך ליצור אי של יציבות, יחסית, בתוככי סביבה סוערת ורוויה באלימות ובשסע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אברהם בן-צבי

הכותב הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, מדעי הניהול והיחסים הבינלאומיים לשנת ה'תש"ף. פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה

כדאילהכיר