סליחה שהפתענו | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סליחה שהפתענו

, עודכן

רגע לפני שהמלחמה אולי מסתיימת; דקה לפני שהפוליטיקאים חוזרים לעצמם; לפני שהביטחון העצמי שוב יתערער, המצפון יתעורר והספק יתחיל לכרסם; על סף התחלת ההידרדרות, ממרומי האחדות למדמנת המחלוקת - כדאי לציין, למען הרקורד, שבשלושה שבועות של מלחמה ההפתעה הגדולה ביותר היתה ההפתעה עצמה.

שהצלחנו להפתיע, לא רק את האויב, אלא בעיקר את עצמנו. שאחרי שנים ארוכות של אכזבות בטוחות, מפח נפש ודאי ותקוות גדולות, שבדרך כלל נגוזו עם לידתן - לפתע, באמצע החורף, התפקוד פה היה מעל ומעבר לציפיות, ולא מתחתיהן.

כי במעין מלחמת לבנון השנייה במהופך, מבצע "עופרת יצוקה" חשף צבא מוכן, קצינים מקצוענים, משמעת קפדנית, מודיעין מעולה, ציוד מחודש, תורת קרב מעודכנת וטקטיקה שנגזרת מאסטרטגיה ולא להפך. ובניגוד לכל הערכה סבירה, ראשי הדרג המדיני - על אף המריבות הקולניות, ובטרם יפורסמו התחקירים הבלתי נמנעים על כשלים בצמרת - תיפקדו בצורה מושכלת, בלתי מתלהמת, לא מעט בעזרת אופוזיציה, מימין ומשמאל, שעמדה בדיבורה והפתיעה בסולידריותה ובעיקר באיפוקה, בהתחשב בנסיבות המחמירות של הבחירות הקרבות.

שלא לדבר על הציבור, שגילה אחדות לאומית ותמימות דעים נדירות, עיקשות שקטה ומעוררת כבוד בדרום המופגז, וגם הזדהות והבנה במרכז השאנן, שהבין שעוד כמה קילומטרים של גראד, וכולנו בתוך צבע אדום. ובתוך כך אפילו ערביי ישראל, שבתחילה עוררו חשש כבד, נרגעו וגילו בגרות, למרות התמונות הקשות והמתסיסות בטלוויזיה.

וגם מבחוץ היו הפתעות, טובות לשם שינוי, כמו מצרים האנטי-חמאסית, שתימרנה בווירטואוזיות, והעולם הערבי, שהפחד שלו מאיראן גובר על שנאתו לישראל. נכון, היו נגדנו הפגנות סוערות וקשות ברחבי העולם, אך קשה שלא להיזכר שעד לא מזמן היה "העולם כולו נגדנו", ועכשיו מרבית אירופה מגלה הבנה, וגם האמריקנים - למעט אולי קונדוליסה רייס - ממשיכים לתמוך בלב ובנפש. זה נובע, בין היתר, מהעובדה שאפילו ההסברה, שק חבטות חביב בעיתות מצוקה, תיפקדה היטב, בתנאים קשים, שבהם תמונה של ילדים פלשתינים הרוגים שווה מיליארד מילים ואלף ראיונות של דוברים.

נכון, מפתה לחשוב שאנחנו עכשיו בשוונג של הפתעות טובות, שהמערכה הצליחה, ההרתעה שבה והדרום יהיה מעתה שקט ושלו. אבל כולנו יודעים שלא נגיע למנוחה ולנחלה בעניין זה עד שתתקיים אמירתו של הסופר הרוסי בוריס פסטרנק, מחבר "ד"ר ז'יוואגו", שהגדיר את ההפתעה "המתנה הגדולה ביותר של החיים": כי כולנו ממתינים להפתעה האולטימטיבית, האחת שאין בלתה, של שחרור גלעד שליט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

חמי שלו

מבכירי הפרשנים המדיניים בישראל בשנים האחרונות. החל את הקריירה העיתונאית באמצע שנות ה-80, ושימש ככתב ופרשן מדיני בעיתונים "ג'רוזלם פוסט", "דבר" ו"מעריב".במהלך שנות ה-90, יזם ופיתח את סקרי דעת הקהל הפוליטיים. אורח קבוע ברשתות חדשות בינלאומיות, ושימש תכופות כ"פרשן הבית" של רשת CNN משמש גם כפרשן בישראל של העיתון האמריקני-יהודי "פורוורד", ובשנים האחרונות היה עורך המשנה של העיתון היהודי באוסטרליה.

כדאי להכיר