מתבצרים
לילה ארוך עבר על כוחותינו - כלומר, מתנגדי הפינוי - בבית השלום בחברון. לילה מתוח. כאלף אנשים הגיעו לבית, אוהבי ארץ ישראל מכל הארץ, צעירים ומבוגרים. אצל כולם צפו בראש התמונות מגוש קטיף. תמונות של עקירה וגירוש, ומועקה כבדה בת שלוש שנים וחצי. הם ידעו שאי אפשר לגנוז את התמונות האלה. הם ידעו שהפעם הם אלו שיוצרים את המציאות. הפעם בשום אופן לא נהיה הקורבנות שלה.
המבוגרים הביטו בנוער בסיפוק ובדאגה. הם ידעו שהם אחראים, הם ידעו שלא תמיד יוכלו לשלוט בכל דבר. ממש כמו הורים. אבל ההמונים שמילאו את הבית - הפנים החדשות, ההתלהבות, התקווה בעיניים שלהם, ההרגשה של "אנחנו עושים היסטוריה" - גרמו להם לחייך. יש דור חדש, והוא טוב. יש תקווה.
אט אט זרמו הידיעות לבית. עוד צומת ועוד צומת נחסם על ידי אנשי שלומם. יצהר, בר אילן, שילה, חשמונאים. עוד ועוד עצורים. עוד ועוד אנשים עם שם ופנים, שמרגישים שבית השלום בחברון הוא לא פרובוקציה, הוא מהות. מרגישים שפינוי הבית יהיה עיוות דין של שר הביטחון, ועל זה הם מוכנים להיאבק, ולשלם.
תחושת הערבות ההדדית לא חדלה. בארה"ב הוצפו הפקסים של הקונסוליות הישראליות במכתבים הזועמים על הכוונה לפנות את הבית. התחושה היא שהם לא קומץ של קיצונים המתבצר באיזה מבנה בלב ציבור ערבי עוין. הם הרגישו שהם הלב של המון יהודים בארץ ובעולם, וההרגשה חיזקה אותם בלילה ההוא.
לפי השמועות, כוחות הביטחון היו אמורים להתחיל לפנות את היושבים בבית בשעה ארבע לפנות בוקר. לא יהיה משא ומתן, החליטו יושבי הבית.
לא, לא נחזור על ההשפלה של חבל עזה. לא יהיו תמונות של רבנים וראשי התיישבות "סוגרים עניינים" עם כוחות הגירוש. אנחנו לא מתפנים.
ומדי פעם - טלפון. "יש פינוי-", "לא". "אז אני לא בא". "לא, תבוא! ותביא את החברים שלך. אין פינוי ולא יהיה פינוי כי אנחנו כאן". לא עוד עמונה. כאן אנחנו ננצח.
מתנגדי הפינוי חווים רכבת הרים של רגשות. תסכול וזעם על עיוות הדין, על החלטת בחירות, על עוד פגיעה גזענית ביהודים בארץ ישראל, בחברון.
הרי הבית הזה נרכש במיליון דולר. והרי המוכר צולם כשהוא מודה בעובדה שמכר את הבית, ואפילו שיפץ אותו בשביל היהודים. ורק מכיוון שהבית נמצא במיקום אסטרטגי כל כך הוא שימש כתצפית של צה"ל.
צה"ל שמח כשקנינו אותו. ואף שהצגנו את כל העובדות בביהמ"ש, ואף שהחתמנו 51 חברי כנסת על מכתב ליועץ המשפטי שבו הסברנו את העוול וחוסר הצדק - התחושה היא שהמערכת אינה מתחשבת בנו.
אני מכירה היטב את המתנגדים לפינוי. הם לא מופרעים. הם באמת מונעים לפי תחושה של צדק. לכן התחושה היא קשה. האנשים מאבדים את אמונם במערכת המשפט. לכן יש חשש גדול, וגם שמחה. שמחה על דור חדש של יהודים גאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוקרני אלדד
עד גיל 40 הגדירה את עצמה כמוזיקאית, הלחינה, עיבדה, הפיקה, ניגנה (גיטרה וחליל) ושרה. הקליטה שלושה אלבומים של עצמה ועוד המון של אחרים. הקליטה דיסק בהוואנה, קובה, עם המוזיקאים הזקנים והמדהימים של האי. עבדה במועצת יש"ע, ובכנסת ישראל כדוברת של ח"כ אורי אריאל. כתבה בעיתונים שונים. מעצבת פנים בליבה ובעלת אולפן הקלטות במציאות.
