פושט רגל אינו פושט יד. בועז יונה הולך לכלא למשך שנים ארוכות, ישלם סכום כסף לא קטן לחלק מנושיו - אך לעולם לא יצליח באמת לפצותם. לא על הנזק שגרם, בוודאי לא על עוגמת הנפש.
חוק המכר (דירות) נועד למנוע בדיוק סיטואציה כזו. בהכירו בכך שדירה היא בדרך כלל הנכס היקר ביותר שאדם רוכש בימי חייו, ביקש המחוקק להבטיח לרוכשים כרית ביטחון שתסייע להם להימנע מאובדן כל השקעתם. כנגד כל סכום שמפקיד הקונה, אמור המוכר להעמיד לו בטוחה ראויה שתגן עליו ביום סגריר.
במקרה של חפציבה זה לא עבד. מעשי הרמייה של יונה, הרישומים הכוזבים והדו"חות הכספיים המטעים הוליכו שולל מאות בעלי דירות שמצאו עצמם ללא קורת גג ועם משכנתאות בהיקפים עצומים שעליהם להחזיר.
בנסיבות המקרה, גם הפנייה למסלול תביעה אזרחי עלולה להתברר כמקסם שווא. מבחינה תיאורטית, יכול כל אחד מנפגעי חפציבה להגיש נגד יונה תביעה נזיקית אזרחית, אך ספק אם יזכה לראות מכך כסף. גם אם יזכה בתביעתו, לאחר חודשים ארוכים ואולי שנים של ניהול מאבק משפטי, לא יהיה לו מהיכן לגבות את הכסף.
בהנחה שלא יתגלו נכסים חדשים שיונה הצליח להבריח ולהסתיר מעיני נושיו, ירדו כל נכסיו לטמיון ועימם תקוותיהם של מאות אנשים שכל מה שרצו היה בסך הכל קורת גג סבירה לראשם.
בשנים האחרונות חלה תמורה גדולה בזכויותיהם של קורבנות עבירה. חוק זכויות נפגעי עבירה מאפשר לקורבנות, במקרים מסוימים, לקבל מידע על גיבוש כתב האישום. הם זכאים לדעת מראש על הסדר הטיעון, ויכולים לנסות ולסכל את מילוט העבריין באמצעותו.
נפגעי בועז יונה יכולים היו, אולי, לעיין בכתב האישום ולקבל מידע על ההליך, אבל עם אלה קשה לקנות במכולת, וגם אי אפשר לשלם את תשלומי המשכנתא ההולכים וגדלים מדי חודש. כדאי אולי לחשוב על הקמת קרן ממלכתית, בדומה לקרן לנפגעי תאונות דרכים, שתפצה נפגעי עבירה במקרים דוגמת חפציבה.
בינתיים ייאלצו לקוחותיה של החברה שקרסה, שחשבו כי הם חוסים תחת כנפי יונה, להסתפק בקרן הצבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו