הראיון הגנוז
בכיתה ו' הלב שלי היה שייך לאיזה קרוב רחוק, אחד עם עיניים כחולות ששירת בצנחנים. הוא היה שותק ואני, על ידו, רוקמת חלומות על שמתרוצץ לו בראש. בסוף גיליתי לאחותי הגדולה. היא צחקה עד שכמעט בכיתי. אז היא לקחה אותי ביד, לחדר שבו ישב החייל שלי והתחילה לדבר איתו.
אני לא זוכרת בדיוק על מה הם דיברו, רק את זה שהמילים שיצאו לו מהפה הכתימו לי את כל הפנטזיה. הוא היה כל כך עילג, חסר הומור ומשעמם. באותו היום למדתי שיותר משיפה השתיקה לחכמים, היא עושה חסד גדול עם הטיפשים.
לשדר או לא לשדר היתה השאלה אחרי שהתחוור שיגאל עמיר הצליח לתת ראיונות טלפוניים מהכלא. אסור לתת לו לפתוח את הפה היא הקביעה הנחרצת שאיתה יוצאת התקשורת. והוא שוב יצא בנס. חבל. עוד יכלו לאתגר אותו עם מילים, עם תוכן. לעמת אותו עם מחשבה.
לא מבינה למה לא נותנים ליגאל עמיר לדבר. הסכנה אצלו היתה באקדח. לא במילים. לא מדובר באיזה ראש מבריק או פה חוצב להבות. מדובר בראש שבו היה מספיק חלל פנוי לכולם. שרון, רפול, רבנים, גיבורים מהמאחזים ביו"ש, כולם בישלו אצלו בראש דייסה אחת גדולה, עד שכמו קאובוי של פורים הוא לחץ בנג בנג. כמו שגאולה הגננת היתה מסבירה, החלשים יודעים לפתור את העניינים שלהם בכוח.
ב-95' נשבר לי הלב על רבין ועל כולנו, ובארץ חושך על פני תהום. כתבו שיגאל הקטן הוא האחראי. כבר אז הפריזו בערכו. האדירו ילד דחוי שבנג בנג, עשה את העבודה המלוכלכת בשביל הילדים המקובלים של הכיתה. המסיתים, הפחדנים, אלו שתמיד מצליחים לחמוק מעונש.
ההחרשה שלו עושה רעש נורא. כבר 13 שנה הוא ממלא עמודים מבלי שתישמע עליבות קולו ודעתו. זו טעות. אדרבה, ישמיע קולו. ומולו יעלו ויבואו הטובים בבחורי הדמוקרטיה, הזוהרים שבמראיינים, ויחזירו אותו לפינה שממנה יצא, ילד מבוהל ונרדף שלא הצליח למצוא את מקומו בבית הספר, בלב הבנות מהתנועה. אז הוא ירה. כי השששש הזה משכיח מכולנו באיזה כלומניק מדובר, ומשתיקה להשתקה תיאוריות מתפתחות ומחוץ לכלא מתחיל הספק לקנן במוחות צעירים שאולי בכלא נמק גדול בתורה, סמל ראוי להערצה. וכך הקאובוי העירום רוכב על גל ההשתקה, ומבנג בנג עילג מיוחסת לו שפה שלמה.
בבקשה, תנו לעמיר לדבר כי זה לא נאלם ובטח שלא ייעלם. תנו לו לדבר כי אחרת אנחנו רק עושים לו טובה. מייפים אותו עם השתיקה. שידבר. שילהג ויגמגם, הוא היחיד שיכול לעצור עצמו מלהפוך לאגדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו