נכון לאמש נראה כי הפור נפל. ציפי לבני תבקש משמעון פרס ארכה בת שבועיים להרכיב ממשלה, אבל לא תידרש לכל 14 הימים. נראה כי ש"ס ממתינה לסיום החג. מבחינתה, כל יום שחולף מרחיב את שקית כספי הביטוח הלאומי שיוקדשו להחזיר חלק מקצבאות הילדים. התחייבות לא לנהל משא ומתן על עתיד ירושלים? לא ברצינות. הרי ש"ס נשארה בממשלה אחרי ועידת אנאפוליס, ויודעת כי אהוד אולמרט דיבר עם אבו מאזן על גוף בינלאומי, בהשתתפות סעודיה, לבחינת עתידה של העיר. לפיכך מדובר במה שאלי ישי כבר התנסה בו, ומדוע שיתקומם דווקא עכשיו? כדאי לשים לב לניסוח של אהוד ברק בראיון ליאיר לפיד שלשום בערוץ 2 בדבר ניהול משא ומתן לשלום אזורי. זו רמיזה קורצת לש"ס שידברו על הכל כדי לא לדון בשום נושא קשה באמת. אין במעשה המרכבה סממנים מיוחלים של "פוליטיקה חדשה" לקראת הממשלה המיועדת, אך גם לא נעשו בה עיסקות פוליטיות החורגות מנוהג תפירת הקואליציות ברוב שנותיה של ישראל. ברור שאחרי התבוסה במלחמת לבנון והשחיתות של אהוד אולמרט נכון לבקש מחדש את אמון הציבור. אם צחי הנגבי אינו נרתע וטוען כי בכוחה של לבני להתמודד בהצלחה מול בנימין נתניהו, כי אז מדוע לא לכונן כנסת חדשה עם מנדט רענן ואופק לארבע שנים? בכל דמוקרטיה ממשלה קואליציונית מאבדת מכוחה בשנתה הרביעית. בוודאי אחרי שלטונו של אולמרט. אך הקהילייה הפוליטית רוצה להישאר לפי שעה על כנה, וקשה לצפות כיצד תיראה ממשלת לבני בתום כהונתה. לפניה מבחנים קשים בזירה הביטחונית, האסטרטגית והכלכלית. גם סכנת שיתוק תרחף מעליה ככל שיתקרב מועד הבחירות לכנסת ה-18. אין להוציא מכלל אפשרות כי בהגיע יום חשבון הנפש למעשיה ולמחדליה, היא תוכתר כממשלת גשר. זו אשר תמזג את קדימה והעבודה ומרצ במערך משותף נוכח גוש הליכוד - אפשרות אשר תציג ברירה ברורה בין שתי תפיסות מנוגדות בבחירות שנועדו להתקיים ב-2010.
